אחרי שטען ל־40 שנות חזקה במבנה בראשון לציון - בית המשפט דחה את בקשתו למנוע את ההריסה

בית משפט השלום בראשון לציון דחה את בקשתו של משה טרבלסי לבטל צו הריסה שיפוטי למבנה בשכונת רמת אליהו, לאחר שקבע כי לא הצליח להוכיח זכות קניינית במבנה, למרות שטען כי הוא מחזיק בו כבר כ־40 שנה.

הפרשה החלה בנובמבר 2025, כאשר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון הגישה בקשה להוצאת צו הריסה למבנה בשטח של כ־28 מ"ר. לפי הוועדה, מדובר בצריף או מחסן ישן, שרובו ממוקם על שטח משותף של בניין מגורים וחלקו אף פולש לשטח ציבורי המיועד לדרך.

עוד נטען כי קיומו של המבנה מעכב את קידומה של תוכנית התחדשות עירונית באזור. מאחר שלא אותר בעל זכויות או מחזיק מוכר, הורה בית המשפט לפרסם את הבקשה במקום בולט. לאחר שלא הוגשה כל התנגדות, ניתן צו ההריסה בסוף דצמבר 2025.

כחודש לאחר מכן הגיש טרבלסי, באמצעות עו"ד אלעזר עמר, בקשה דחופה לביטול הצו. לטענתו, הוא מחזיק במבנה מאז שנות ה־80, לאחר שקיבל אותו בהעברה משפחתית מאחיו ומגיסו. לדבריו, הוא אף השכיר חלק מהמבנה לעסק בתחום תוספות השיער, וצירף בין היתר חשבונות חשמל על שמו.

אלא שבמהלך הדיון התברר כי טרבלסי אינו רשום כבעל זכויות במקרקעין, לא שילם ארנונה או ועד בית, לא הציג הסכם כלשהו המעיד על בעלות או חכירה, ולא קיבל אישור שימוש מהעירייה או מרשות מקרקעי ישראל. הוא אף הודה כי אינו יודע כיצד עבר המבנה מלכתחילה לידי גיסו, והעברה הנטענת בין בני המשפחה מעולם לא נרשמה באופן רשמי.

מנגד העידו נציגות הוועדה המקומית כי בביקוריהן במקום נמצא המבנה סגור, נעול וללא סימני שימוש של ממש. לדבריהן, איש מדיירי הבניין הסמוך לא ידע מי מחזיק בו, ורק בחלק קטן ממנו נצפתה פעילות עסקית נקודתית.

השופט אבי וסטרמן קבע כי השאלה המרכזית אינה אם מגיע לטרבלסי פיצוי, אלא האם קיימת לו כלל זכות לעתור נגד צו ההריסה. בפסק הדין הודגש כי החוק והפסיקה מחייבים הוכחת זיקה קניינית ממשית למקרקעין, ולא די בשימוש ממושך או בהצגת חשבונות חשמל.

השופט הוסיף כי הפסיקה הרחיבה בעבר את זכות העמידה במקרים שבהם מדובר במבני מגורים שבהם מתגוררים אנשים במשך שנים, אך במקרה זה לא הוכח כי המבנה שימש למגורים או כי התקיימה בו החזקה כדין.

בסיום ההליך דחה בית המשפט את הבקשה, ביטל את עיכוב ביצוע צו ההריסה, וחייב את טרבלסי לשלם לוועדה המקומית הוצאות משפט בסך 4,000 שקלים.