גדולי הפסנתרנים בעולם ביד לבנים

בסדרת המפגשים עם פרופ' חנוך רון ( מוסיקולוג, אוניברסיטת תל-אביב ומכללת לוינסקי. מבקר המוסיקה של "ידיעות אחרונות"), מתודוע קהל המאזינים לגדולי הפסנתרנים בעולם, בסגנונות הנגינה שלהם ובפרשנות המוסיקלית שגיבשו. המפגשים הראשונים עוסקים בטיבו של המתח שנוצר בין אסכולת "הפסנתר הרומנטי" לבין אסכולת "הפסנתר הקלאסי"- נגינה של יצירות מתקופת הבארוק. ההרצאות מלוות בקטעי DVD נדירים ובהם ביצועים של גדולי המבצעים.

בהרצאה הראשונה והשנייה סקר פרופ' רון את האסכולה הרוסית הגדולה שכללה את גדולי הפסנתרנים של ברית המועצות כגון רחמנינוב, הופמן, ריכטר, גיללס, אשכנזי, שוסטקוביץ' ומריה יודינה.

להלן סיכום קצר מההרצאה על גדולי הפסנתרנים של האסכולה הרוסית.

סרגיי רחמנינוב

היה אחד הפסנתרנים הגדולים של המאה ה-20, וגם אחד המלחינים הגדולים של המסורת הרומנטית הרוסית, שנציגיה המובהקים הם צ'ייקובסקי ורימסקי-קורסקוב.

לאחר שלמד זמן-מה בקונסרבטוריון סט' פטרבורג, נשלח רחמנינוב ללמוד פסנתר אצל המורה המחמיר ניקולאי זברב. הקריירה של רחמנינוב נראתה מובטחת, וב-1892 כתב את אחת מיצירותיו הפופולריות ביותר, הפרלוד בדו דיאז מינור.

יחודיות: מתכונת הפינאלה, המתפתח ברוב תנופה ולהט לשיא אקסטטי, היתה לתבנית הסיום הקבועה ביצירותיו הבאות.

לאחר מהפכת 1917 עקר לארצות-הברית ונאלץ לפנות לקריירה של פסנתרן קונצרטים בינלאומי כדי לפרנס את משפחתו.

יצירתו האחרונה של רחמנינוב, ריקודים סימפוניים, הושלמה שלוש שנים לפני שמת מסרטן, במרס 1943.

אמיל גיללס

היה פסנתרן יהודי-סובייטי הנחשב בעיני רבים לאחד מגדולי הפסנתרנים של המאה העשרים.גיללס נולד באודסה למשפחה יהודית מוזיקלית; שני הוריו היו מוזיקאים. הוא החל ללמוד נגינה בפסנתר בגיל 6.הופעתו הפומבית הראשונה של אמיל גיללס הייתה כשהיה בן 12,

בשנת 1933, בהיותו בן 16, זכה גיללס בתחרות הפסנתר של האיגוד הכלל-סובייטי, שאך זה נוסד. גיללס היה האמן הסובייטי הראשון שקיבל אישור לצאת למסעות קונצרטים מקיפים במערב. גיללס קיבל את פרס סטלין בשנת 1946, את אות לנין בשנת 1961 ואת פרס לנין בשנת 1962.

שליטתו הטכנית המצוינת של גיללס והצליל המבריק שלו הקנו לו הערצה אוניברסלית. פרשנויותיו למלחיני הקלאסיקה הגרמנית-אוסטרית עיצבו את הגרעין הקשה של הרפרטואר שלו, בעיקר בטהובן, ברהמס ושומאן,

סביאטוסלב ריכטר

ריכטר הוכר כאחד הפסנתרנים הגדולים ביותר של המאה ה-20. הוא היה ידוע בזכות הרפרטואר הנרחב, הטכניקה חסרת המאמץ והסגנון הפואטי שלו. ריכטר נולד בז'יטומיר, אוקראינה ורכש את עיקר הכשרתו המוזיקלית בכוחות עצמו.

דמיטרי דמיטרייביץ' שוסטקוביץ'

שוסטקוביץ' היה מלחין רוסי בתקופה הסובייטית. יצירותיו הגדולות הן 15 הסימפוניות ו- 15 רביעיות המיתרים שלו. מאז מותו, תגובתו לחיים במשטר הסובייטי שנויה במחלוקת פוליטית ומוזיקלית.

הוא גילה כישרון מוזיקלי הן כפסנתרן והן כמלחין כבר מילדות. החל בשיעורי פסנתר בגיל 9; בגיל 12 כתב מארש אבל לזכר שני מנהיגי מפלגת הקדטים שנרצחו בידי מלחים בולשביקים.

שוסטקוביץ' החל דרכו בעולם המוזיקה בקריירה כפולה של פסנתרן קונצרטים ומלחין, אך סגנון הנגינה היבש שלו לא זכה להערכה מספקת.

 ולדימיר אשכנזי

אשכנזי מנצח ופסנתרן רוסי. הוא נולד בניז'ני נובגורוד לאב יהודי ולאם רוסיה אורתודוקסית. הוא אזרח איסלנד מאז 1972.אשכנזי התחיל בלימודי מוזיקה בגיל 6 והתקבל לבית הספר המרכזי למוזיקה בגיל 8. כבוגר הקונסרבטוריון של מוסקבה, זכה בפרס שני בתחרות הפסנתר הבינלאומית היוקרתית על שם פרדריק שופן בשנת 1955 בוורשה והיה שותף לפרס הראשון בתחרות צ'ייקובסקי הבינלאומית בשנת 1962. הוא נודע בפרשנויותיו הנבונות והשקולות.

מריה יודינה

יודינה נולדה בעיירה נבל שליד סנקט פטרבורג למשפחה יהודית חילונית .יודינה התמחתה בפרשנותה ליצירות בטהובן אך גם אימצה את המוזיקה של המאה ה-20 והייתה מבין ראשוני הפסנתרנים שניגנו יצירות משל בן כיתתה שוסטקוביץ' . פרשנותה למוזיקה לפסנתר של באך הקנתה לה שבחים רבים.בשנת 1919, לאחר תהליך ארוך של הרהורים דתיים, התנצרה והפכה לנוצריה אדוקה בכנסייה הרוסית הפרבוסלבית.

מריה התנגדה בגלוי למשטר הסובייטי וענדה תמיד צלב לצוארה, דבר שהיה אסור. בעקבות כך נאסר עליה ללמד ואף להופיע במשך תקופות ארוכות על במות מרכזיות. האיסורים נבעו מכך שלא הסתירה את דעותיה והרבתה להתווכח עם ממונים עליה בנושאי פוליטיקה, דת ואמנות. בנוסף, היא התעקשה לנגן מוזיקה מודרנית שהייתה אסורה בברית המועצות.

למרות יציאתה בגלוי כנגד המשטר, הוויכוחים יוצאי הדופן שלה עם בכירים במשטר הסובייטי ודעותיה המוצקות, לא נפגעה יודינה כלל במהלך הטיהורים הגדולים ונפגעה הרבה פחות מאמנים ואינטלקטואלים שהעזו פחות ממנה להתעמת עם המשטר ולהביע דעות אופוזיציוניות, אשר הוגלו או הוצאו להורג.

המפתח להבנת חידה זו הוא הגילוי שיודינה הייתה הפסנתרנית האהובה ביותר על סטלין. לילה אחד שמע סטלין קונצרט חי של יודינה ברדיו בו ניגנה את הקונצ'רטו לפסנתר מספר 23 מאת מוצארט. לאחר שהסתיים הקונצרט ביקש כי ישיגו לו הקלטה. אך הקונצרט לא הוקלט ולבקשתו של סטלין אין לסרב.

לפיכך העירו שליחיו של סטלין את יודינה באמצע הלילה, הובילו אותה לאולפן הקלטות של החברה הממשלתית "מלודיה" בו אורגנה תזמורת והיא הקליטה את הקונצ'רטו. מן ההקלטה הופק עותק יחיד של תקליט שהובהל עוד באותו לילה לסטלין. לפי עדויות סטלין בכה למשמע הצלילים הראשונים של הקונצ'רטו. הגלופה ששימשה להדפסת התקליט שרדה וניתן כיום להשיג תקליטור עם הקלטה ייחודית זו.

למרות יחס מיוחד זה, ביקורתה של יודינה לא התרככה. היא זכתה בפרס סטלין ותרמה אותו לכנסייה בעבור "תפילות מחילה לפשעיו של סטלין".יודינה מתה ב-1970 במוסקבה.