אזור התעשייה הישן בראשל"צ -בינתיים הארלם

בעוד קצת יותר משנה, כך מספרים, אזור התעשייה הישן בראשון לציון הולך להיראות לגמרי אחרת. יקראו לו "הרובע", וניחוחות אירופה הקלאסית יתבטאו שם במספר מישורים. הריצוף המעוצב, שיגרום לבלייני האזור לתהות שמא הם בדרכם לפאב אליטיסטי בשאנז אליזה, תאורת רחוב מודרנית שהשראתה התקבלה מאזורי הבילוי של ניו יורק בכבודה ובעצמה, ושטחים אין סופיים שיזרימו מדי ערב אלפי בליינים עם אופציה לחליפה וז'קט.

אבל בעודנו מחפשים חנייה כבר עשר דקות, כשכוס המשקה במתקן שבאוטו נשפכה פעמיים בגלל הכביש המשובש שברחוב ברשבסקי, החלום על "הרובע" נראה רחוק לפחות כמו המרחק בין ראשון לניו יורק.

25 מיליון שקלים יושקעו בפרויקט הגרנדיוזי, שיהפוך את אזור התעשייה, על פי התכנון, לאחד מאזורי הבילוי המודרניים והאטרקטיביים בישראל. אבל המציאות העכשווית, שקרובה הרבה יותר ללילה חשוך בהארלם מאשר לשיטוט בשדרות הרומנטיות של אירופה, גורמת לתהות אם בפרויקט, שיצא לדרך בשבוע שעבר, לא התבלבלו קצת בין מציאות לאשליה.

יום שישי בערב וברחוב ברשבסקי, החוצה את אזור התעשייה ממזרח למערב, כמות ניידות משטרה שלא הייתה מביישת הפגנת מתנחלים באום אל פאחם. שוטרים מסננים את הרכבים בקצוות הרחוב. "כניסת הרכבים לרחוב, שהייתה עד לפני שנה בערך, הייתה עושה לנו הרבה צרות", מספר שוטר צעיר שנשען על מחסום הברזל.

"השילוב של צפיפות, הולכי רגל ונהגים שמחפשים חנייה ולכן נוסעים באיטיות, העלה את סף העצבים עוד לפני תחילת הבילוי". בהחלטה משותפת של גורמי החוק והעירייה, הוחלט להציב מחסומים בלילות סוף השבוע. מאז, כך נראה, הבלגאן מתבטא פחות בצפירות ויותר בצעקות.

אזור התעשייה עבר בשנתיים האחרונות מהפכה שקטה, במהלכה הופסקה פעילותם של מועדונים ופאבים רבים, שמשכו, איך לומר, אוכלוסיות חלשות. במקומם הגיעו לאזור מסעדות, בתי קפה ואפילו אולם אירועים.

כיום שיטוט באזור מגלה סניף של רשת בורגוס בר, קפה קפה וקאזה דו ברזיל, בעוד המקומות היחידים בסביבה בהם ניתן ללגום בירה טובה הם הברשבסקי האלמותי, לצד האוקונור המוסתר בפינה חשוכה סמוך למסעדת ה"לופט" הוותיקה, כשממול זוהר לו שלט זרחני המבשר על מועדון האירועים "XCITE".

"במהלך השנתיים האחרונות הפך אזור התעשייה ממקום של בילוי, למקום של ארוחה או קפה אחרי הבילוי", כך מספר לנו אייל, אחד מבעלי הפאבים שנותרו באזור. "צעירים מהסביבה כבר לא באים לפה, ומעדיפים לנסוע לתל אביב או אפילו לרחובות.

זה די עצוב שבעיר הרביעית בגודלה בישראל, זה מה שנשאר מאזור הבילויים המרכזי". השינויים בסגנון מקומות הבילוי הביאו, באופן, טבעי, גם לשינוי באוכלוסייה הפוקדת את המקום. "אין ספק שכיום יש הרבה יותר מבוגרים מאשר פעם", הוא ממשיך. "המקום קיבל צביון נינוח יותר, עם מעט מאוד מוסיקה רועשת ואירועים אלימים".

ובכל זאת, את הצעקות הראשונות שמענו פחות מחמש דקות אחרי שחנינו במתחם כורכרי מאולתר ברחוב הסמוך, שרק בדרך נס לא גרם לנו לבלות את השעה הבאה בתיקון פנצ'ר. "בחייאת, גבר, הגעתי מאשדוד", צועק בחור צעיר לעבר השומר במועדון ה"אקסייט". בכניסה תור של תשעה אנשים. באופן לא מפתיע כולם בנים. כשמרחוק מגיעות שתי בנות בחצאיות קצרות במיוחד, לאף אחד אין ספק שבתוך חצי דקה הן תהיינה בפנים.

"אולי יש לו סכין"

אזור התעשייה בראשון לציון מהווה את מוקד הבילוי המרכזי עבור אנשים בכל ערי הסביבה. אם ברחובות הצליחו לייצר אזור בילוי מכובד משל עצמם, ובכך סחפו תושבים מקומיים רבים להישאר בגבולות העיר, הרי שבחולון ובבת ים עדיין לא קיים אזור שכזה (אולי מלבד הטיילת היפה בבת~ים). כמובן שגם מרבית הבליינים בראשון מגיעים לאזור, אם כי מתחם הסינמה סיטי מושך יותר ויותר צעירים לשם. גם לאשדוד, יבנה, ואפילו יפו, נציגות מכובדת בקרב אוכלוסיית הבליינים.

השינוי בהרכב מקומות הבילוי באזור הביא עימו תקווה שאוכלוסיית המבקרים תהפוך איכותית יותר. התקווה התממשה באופן חלקי, אך השילוב החדש בין המסעדות למועדונים יוצר גם עימותים לא נעימים. "הגעתי לאזור התעשייה ביום שלישי שעבר", מספר תושב העיר בשנות השישיים לחייו.

"חניתי ברחוב שמוטקין, והתחלתי לצעוד לעבר אולם האירועים 'ונציה' הסמוך. חציתי את הכביש במעבר החצייה שבסמוך למאפיית ה'טאבון', כשלפתע נהג שחנה בצד פשוט פתח בדהרה, כאילו הוא רוצה לדרוס אותי בכוונה".

"ברגע האחרון הוא נעצר ממש חצי מטר לפניי. פתאום יוצא הנהג החוצה, ילד, אולי בן 20, עם כוס פלסטיק מלאה בוודקה, מתנדנד מצד לצד ומדיף ריח של אלכוהול. מתוך האוטו אני שומע את החברים שלו צוחקים. הוא מתחיל לצעוק עליי שכביכול התפרצתי לכביש ושבפעם הבאה הוא לא ילחץ על הברקס. הייתי בהלם. לא היה חסר הרבה שהוא היה מכה אותי".

בחזרה לתור בכניסה לאקסייט, שעכשיו מכיל ארבעה בליינים חסרי סבלנות. אחרי שהעניינים התנהלו שם על מי מנוחות, מגיע הניצוץ שמדליק את המדורה. "תראה את החתיכת אפס הזה", אומר אחד הבחורים לחבר שלו, בהתייחסו לשומר. האחרון שומע את הדברים, ומחליט לא להבליג. "אני בן זונה אם אתה נכנס פנימה, יא חרא", הוא צועק לעברו במבטא רוסי, ובמקום מתפתחת מהומה.

חבריו של הבחור המתוסכל מנסים להרגיע אותו ללא הצלחה. "בוא נראה אותך גבר בחוץ, בלי הנשק", הוא מסנן לעבר השומר, ובועט בבקבוק זכוכית שהיה מונח על המדרכה בסמוך. רעש ניפוץ הבקבוק מקפיץ שוטר ושני מג"בניקים בריצה לאזור. בליינים מסביב מתחילים לבהות במתרחש, בעוד שתי בחורות שהתכוונו להיכנס, עושות אחורה פנה.

"בואי נעוף מפה. אולי יש לו סכין", אומרת האחת לחברתה. אנשי החוק מנסים לברר את פשר המהומה, והבחור מחליט לסגת אחורה תוך כדי שהוא מפטיר קללה. השומר, שכמו כל שאר השומרים במתחם, מצויד במכשיר קשר שמחובר לתדר המשטרתי, מסמן לשוטרים שהכל בסדר ושאין צורך לרדוף אחריו. כוחותינו שבו בשלום. הפעם.

אנחנו ממשיכים לטייל באזור. הברדק בכבישים המובילים למקומות החנייה בשיאו, ונדמה שבכל רגע תתרחש תאונה. נהגים עוקפים בצורה מסוכנת לעיני השוטרים והתסכול מהמחסור במקומות חנייה מתחיל לתת את אותותיו בצפצופים מלאי זעם.

ברחוב ברשבסקי החלו לפני כשבועיים בהחלפת תשתיות המים והחשמל, עניין שהפך את הכביש למשובש במיוחד. כל נסיעה ביותר מ~30 קמ"ש עלולה להסתיים באיבוד שליטה ותאונה. העבודות אמורות להסתיים בתוך שבועות אחדים.

כשאנחנו שואלים את אייל אם דברי העירייה על שיתוף פעולה מלא עם בעלי העסקים באזור נכון, הוא מחייך במבוכה: "הם מדברים איתנו, מעדכנים אותנו לפני שהם הולכים לעשות, אבל הם לא באמת שואלים את דעתנו. בכל מקרה, מרבית המנהלים פה באזור מרוצים מהעניין ומבינים שמדובר בהקרבה שבעתיד תשתלם לכולנו".

אנחנו ממשיכים במסע שלנו לעבר "נאפיס", שגם אחרי שנים ארוכות עדיין מצליח לייצר בסופי השבוע תור של רעבים. "אנחנו כבר חצי שעה כאן, למה הם נכנסו קודם?", ספק שואלת ספק צועקת בחורה קולנית על המארחת. "ביקשתם בפנים", מנסה המארחת לשמור על כללי הנימוס, וכמה ממתינים בשנות הארבעים לחייהם מבינים שעדיף היה להגיע באמצע השבוע.

אין ספק, אזור התעשייה הישן אכן הולך להיראות מצוין ולהרגיש ממש כמו בחו"ל. אבל כדי שחוויית הבילוי בו תהיה באמת מושלמת, אולי צריך להחליף גם את העם.

קרדיט: טל טננבוים "זמן ראשון"