מאיר כבר לא יגלה את הסוד, לעולם



זה היה לפני כמה שנים, הוא היה אלוף משנה שהזמין אצלי מעקב. ביום הפגישה איתו קבלתי ידיעה מרה.

מאיר היה אלוף משנה בצה"ל. גבוה, שרירי, תספורת קצוצה כחייל מארינס, נעליים מצוחצחות וכומתה אדומה על הכתף. הגיע אלי ביום ראשון בבוקר, 08:30 כמו שעון, כמו חייל ממושמע, בדיוק כפי שקבענו בשיחה הטלפונית. הזמנתי אותו לקפה של בוקר והתחלנו לדסקס, צבא, ביטחון, מדינה, היה לנו הרבה מהמשותף רק דבר אחד הבדיל בינינו, מאיר היה כמעט בן גילו של אבי.

"תשמע" הוא אמר "הגעתי אלייך לאחר חופשת השבת, אני מגיע לביתי בד"כ פעם בשבוע, ביום חמישי בערב, אני משרת באוגדה הצפונית על הגבול הסורי", אהמ חשבתי לעצמי, בכיר, בכיר מאוד. "לפני כחודש לערך רציתי להפתיע את אישתי והגעתי הביתה במהלך השבוע, ואפילו הייתי נחמד וקניתי זר פרחים גדול, אחרי הרבה שנים ששכחתי מה זה לקנות פרחים". חבל חשבתי לעצמי.

נו שאלתי ו… "כשהגעתי הביתה הפתעתי אותה היא שמחה, קפצה עלי, ויצאנו לבלות לאחר שמצאנו שמרטפית לשתי הקטנות". אז מה הבעיה? שאלתי, מה לא בסדר בזה?, "העניין הוא, שכשהגעתי הייתה השעה 19:00 לערך, מצאתי אותה לאחר מקלחת, לבושה בהידור מאופרת, כאילו ידעה שהיא הולכת לצאת איתי כהפתעה", או עם מישהו אחר, שלא בהפתעה השלמתי את מחשבתו, ומאיר הנהן
בראשו, "הבנת אותי מצויין" אמר מאיר, והחל נוקש בשיניו בעצבנות. "מה עלי
לעשות וכמה זה יעלו לי שלושה ימי מעקב?".

לאחר שקיבלתי ממאיר את כל הפרטים החסרים, כגון הפעמים שבהם התקשר בשעה 22:00 לערך ולא הייתה תשובה בבית, פרסתי בפניו את תוכנית המעקב לשלושה ימי מעקב רצופים לבדיקת שיגרת חייה של אשת אלוף המשנה. מאיר הסכים. הוא ביקש הנחה קטנה, וגם קיבל (חייל, ועוד במדים). השאיר תמונת פספורט שהייתה בארנק והלך לדרכו תוך שהוא משאיר לי טלפון בלישכתו וצ'ק
קטנטן על החשבון. נפרדנו כידידים.

בשעות הערב של אותו היום, עברתי עם רכבי בסמוך לביתו של מאיר. בית פרטי, בשכונה של אנשי קבע. שכונה יוקרתית וידועה בראשל"צ גינה גדולה ומטופחת וכלב זאב. רשמתי כמה פרטים בפנקסי והמשכתי לביתי, לרז הקטן שלי. למחרת בשעה 08:00 ישבו ישראל ויוגב, שני העוקבים, בסמוך לביתה של הגב'והמתינו ליציאתה לעבודה. בשעה 08:15, יצאה אשה נאה מאוד, נכנסה למכונית הסיטרואן החדשה שחנתה בחנייה, ונסעה למקום עבודתה, בית ספר תיכון מקומי.

עד השעה 13:00, המתינו שני העוקבים שלי, וכשהגב' יצאה מביה"ס המשיכו איתה עד לביתה. בשעה 16:00, לערך הגיע גנן מקומי, הוריד כליו ופועליו ועבד במרץ על הגינה המטופחת. בזמן שהתאילנדים, עובדיו, המשיכו לעבוד בגינה, ישב הגנן עם הגב' במרפסת הבית, והשניים נראו צוחקים ומחליפים חוויות משותפות. לכאורה הכל היה שיגרתי. בשלב זה אעצור ואספר לכם כי מנסיוני בחקירות אישות, כשאחד מבני הזוג בוגד באחר, בד"כ ה'ימים החמים' הינם הימים שלאחר חופשה, לעיתים חופשת השבת, לעיתים חופשת החג, ולעיתים סתם חופשה רגילה. למה? אתם שואלים?! כי בימי החופשה עולה מפלס הגעגועים אצל המאוהבים והיום הראשון שלאחר החופשה טומן בחובו בד"כ פגישות ופרצי הורמונים למכביר.

נחזור לענינינו, כשישראל ויוגב ביקשו רשות להפסקת המעקב, בשעה 20:00, כעסתי עליהם כעס רב. סבלנות אמרתי למכשיר הקשר הפנימי שלנו. סבלנות הינה מילת מפתח בעבודתו של חוקר פרטי.

בשעה 20:45, קיבלתי צפצוף עצבני במכשיר הקשר. ישראל היה לחוץ ודווח כי הגנן הגיע בשנית. תחילה חשבנו שהכל שיגרתי אולי הגיע לגבות כסף. אבל כשנכנסה הגב' למכוניתו והשניים החלו בנסיעה הוריתי לעוקביי להמשיך במעקב תוך תעוד וידאו מלא. כעבור שעה דווחתי כי השניים נמצאים בבית קפה על הטיילת בבת ים  כעבור שעה נוספת צולמו כשהם נכנסים לבית מלון זול על הטיילת בבת ים.

ישראל ויוגב עבדו בשצף קצף, התמונות והוידאו לא פסקו מלעבוד, והזוג כפי שהבנתי גם כשיצא משם התעלס ללא גבולות ברכבו של הגנן.

בלילה צפיתי בקלטת הוידאו המקורית שצילמו שני העוקבים, שבהם כיכבו הגברת והגנן. מה לא היה שם  - נשיקות באמצע הטיילת, נשיקות באמצע נהיגה, כניסה למלון, יציאה מהמלון, מה שהיה בתוך המלון אשאיר לדמיונכם.

למחרת יצאו שני העוקבים ליום שיגרתי נוסף. הפעם, להפתעתי, אסף הגנן את הגברת ישירות מביה"ס, כשרכבה עדיין ממשיך לחנות בחניה. אכן, אין גבולות, חשבתי לעמי. שוב טיילו, והפעם בקניון רמת-גן. מה אגיד לכם, הגברת נראתה כמי שנהנית יופי מהחיים. ולא יכולתי שלא לחשוב על מאיר, אלוף המשנה, כשהוא כועס ורותח עם 1.90 סמ' של שרירים, זה צריך להיות מעניין חשבתי לעצמי. מעניין...

ביום השלישי למעקב לא הלכה המורה לבית הספר. הגנן הגיע לביתה בשעה 12:00 לערך, (טוב צריך גם קצת לעבוד לפעמים) לאחר ששתי הקטנים נשלחו לגן בשעה 08:00 ונכנס פנימה.

גם פה צילמו שני העוקבים שלי את כל האלמנטים הנדרשים. כעבור שעה לערך יצאו השניים עם תיק קש גדול, ונכנסו לרכבו של הגנן ונסעו. לאן נסעו? אתם שואלים... לים.

המורה דאגה לאבטיח קר, הגנן דאג למרוח לה מקדם הגנה והכל היה עשר. בהמשך נכנסו למים, וחדי-עין שבינכם בודאי היו שמים לב לתנועות האגן שלהם בתוך המים והיו מחייכים לעצמם. גם ישראל ויוגב חייכו.

ביום חמישי בבוקר כבר פותחו תמונות הסטילס שלא היו מביישות שום זוג אוהבים בתמונות טרם החופה. סרט הוידאו הוכן, ודו"ח החקירה הונח על שולחני.

פתחתי את דף הזמנת המעקב וחייגתי ללישכתו של מאיר. חיילת צעירה ביקשה שאמתין, וכעבור דקותיים שמעתי את קולו הבריוני מבעד לאפרכסת, "נו, מה יש לך לספר לי?" שאל, יש אמרתי, אבל בו נעשה את זה ביום ראשון על כוס קפה אצלי, במשרד. "טוב" אמר, "נתראה אצלך ביום ראשון ב – 08:30" וסגר.

ביום שישי בבוקר קיבלתי טלפון למכשיר הפלאפון שלי, מאיר היה על הקו, "תשמע הוא אמר, אני לא אגיע ביום ראשון מאחר ויש לי דברים דחופים לעשות, נתראה בהמשך השבוע ברשותך", בסדר גמור אמרתי, שמור על עצמך וחשבתי לעצמי שאם היה רואה את הקלטת היה דוחה אפילו את הפצצת הכור בעיראק ומגיע.

ביום א' בבוקר הגעתי למשרדי בשעה 08:00 בבוקר. פניה של חני הפקידה שלי ואשתי היו לבנות, וניכר כי עבר עליה משהו קשה. מה קרה? שאלתי, חני הצביעה על מקלט הטלויזיה הקטן שהיה תלוי על הקיר במשרדי. הבטתי על המקלט ועיני נפערו, הגברתי את המקלט והקשבתי לקולו של קריין חדשות הבוקר. ...נחזור שוב על הפרטים, בפעולה צבאית שנערכה הלילה נהרגו שלושה חיילים כשבינהם קצין בדרגת אלוף משנה... תמונתם של החיילים קפצה על המסך על פי סדר הקראת
השמות.

מאיר היה הראשון בסדר התמונות. השפלתי את עיניי לקרקע ונאלמתי דום וניגבתי את הדמעה שאיימה לגלוש של לחי שמאל. החלשתי את הקול בטלויזיה ולגמתי מכוס המים שכבר הונחה על שולחני. קיפלתי את דוח החקירה ואת קלטת המעקב והושטתי לחני. קחי אמרתי, תכניסי לארכיון.

בשעה 14:00 הצטרפתי לקהל המלווים בבית העלמין הצבאי בראשל"צ, קהל גדול של כומתות אדומות והמון פאלאפלים על הכתפיים, עת הורידו את ארונו של מאיר לפי הבור הבחנתי במורה, עם שמלה שחורה ארוכה, מטפחת פרחונית לראשה ועיניה זולגות. בני משפחה חיבקו ואימצו אותה אל ליבם, הרמטכ"ל נשא דברים קצרים ועדת צלמים עבדו במרץ, בפינה שמאלית איפשהוא בתוך הקהל הבחנתי בידידנו הגנן. דומם ומרכין ראשו.    

--------------------------------------------------------------------------     

את ספרו החדש של אייל סברו "סודות של חוקר פרטי", ניתן לרכוש בטלפון 03-9566060.

הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד "רז חקירות" בראשל"צ. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.
לתגובות:
[email protected]


 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה