אלימות עלייך ישראל - ראשל"צ כמשל

הכרה מצד ראשי הערים בישראל שתפקידם אינו להיות "שריף" אלא מנהיג, עשויה להתגלות כצעד המשמעותי ביותר בהפחתת האלימות במרכזי העיר-  דעה אישית 
 
עיריית ראשון-לציון והעומד בראשה דב צור, מודאגת בימים אלו. האלימות בעיר הזו גואה מאוד. הגיעה לממדים חסרי תקדים בתולדותיה. מדובר בעיר מהוותיקות והשורשיות במדינה, עיר שלמרבה הצער הייתה לעיר אלימה. בחודשים האחרונים אין כמעט יום שמכיוון ראשון לציון לא מתפרסם מעשה פשע חריג. מטריד.

פשע רודף פשע. אירועי אלימות קשים מאוד שהשיא שלהם באירוע האיום ונורא של רצח משפחת אושרנקו זיכרונם לברכה. המאמר שלהלן מנסה להעלות טענה שהמאבק באלימות חייב להתחיל בראש ובראשונה במסדרונות העירייה עצמה. לא פחות מכך. להתנהגות ולקבלת ההחלטות של עיריות רבות בישראל, ובראש ובראשונה מטבע הדברים לעומד בראשן, תפקיד משמעותי, שלא לומר אשמה, בהרמת ראשה של האלימות בחברה שלנו. זה נכון לא רק לגבי ראשון לציון, אולם לעת זו, ראשון לציון "משכה את האש" בעקבות מדד האלימות שבה, שטיפס לשחקים.

אני כותב בכאב ובתסכול רב למרות שאיני תושב ראשון לציון. משפחתי (מנישואים), משפחת פוחצ'בסקי, הינה משפחה שורשית מאוד בראשון לציון. ממקימי העיר. סבתהּ של אשתי, אפרת, נולדה בעיר לפני כ-110 שנה ופעלה בה רוב חייה בהשכנת שלום בין שכנים, בני זוג וחברים. הסבתא-רבתא של אשתי היא הסופרת נחמה פוחצ'בסקי, הסופרת העברית הראשונה. הסבא-רבה שלה, יחיאל-מיכל שלמה זלמן פוחצ'בסקי, נמנה עם ה'פלוריסטים' ששלח הברון דה רוטשילד לארץ להדריך את חקלאיה. בנה ונטע את העיר הזו במו ידיו. די לטייל בשדרת הדקלים היפה במרכז העיר, ממש מתחת לבניין העירייה ולקרוא את השלטים כדי ללמוד על פועלו הרב בבניינה של העיר.

אני עוקב אחר העיר הזו שנים רבות הן בגלל ההקשר המשפחתי והן מסיבות פרטיות נוספות. עוקב בדאגה ובהמון תסכול. עקבתי אחר תפקודה של עיריית ראשון לציון, תחת שלטונו של ראש העיר הקודם, מאיר ניצן שהודח בבחירות בשנה שעברה. שמרתי קטעי עיתונות רבים, ביקורות של מבקר המדינה, ביטויים שונים, אירועים ודיווחים שונים שלי אישית אותתו על תרבות שלטון כוחנית ושרירותית מאוד, ואולם כשהדבר נעשה בחסות החוק לכאורה איש לא יעז לכנות זאת אלימות. אך האם אלימות היא אך ורק מריבה אלימה במועדון לילה בין שני עולים מאתיופיה או ברית המועצות לשעבר?

מכיוונן של עיריות ומועצות רבות אתה נתקל במקרים רבים של חוסר הגינות בסיסית בתהליכי קבלת ההחלטות, איפה ואיפה בין תושבים, העדפה ברורה של מקורבים. מכיוונים של תושבים רבים האווירה היא של פחד. או שאתה רוקד לצלילי חלילו של ראש העיר (או ראש המועצה כמובן) ועושי-דברו, או ש'הלך עליך'. כאמור, לרוב, הדברים הם בהתאם לחוק אך נטולי אתיקה, והדוגמאות רבות.

בערים רבות רק נבחר ראש העיר ומיד ברור לו מעל לכל ספק שהבחינה היחידה שעליו לעמוד בה היא בחינת הכוחנות שלו, השרירותיות, העברת המסר ש'מי שיילך נגדי פוליטית, מי שמתנגד להחלטותיי, או קשור ליריבי הפוליטי, בכל דרך שהיא, הוא אויבי האישי'. אין לסייע לו אף לא בבקשות הלגיטימיות ביותר, אין לקדם את ענייניו, גם אם זה תואם ישירות לאינטרסים של הממשל המרכזי, לאינטרסים הכלכליים של העיר או המועצה וכיו"ב.

המסר של ראשי העירייה הללו לכאורה ברור ביותר: "אם אזרע הרבה רוח כוחנות במהלך הקדנציה, אקצור קדנציה נוספת". ואולם אל יתפלאו זורעי הרוח הרעה הזו אם פתאום מתברר להם שלא רק קצרו עוד קדנציה אלא גם קצרו סופה. סוּפה של אלימות קשה במרכזי העיר שלהם מצד אזרחים שקלטו שכוח זו לכאורה הדרך. אלימות שמתחילה בבתי הספר, עוברת למועדונים, למגרשי המשחקים, לסכסוכי שכנים ומסתיימת אף בשחיטה של משפחה שלמה. זו סוּפה שעלולה לפגוע בחוסנה של עיר, להוריד את מחירי הדירות ולגרום לבריחת אוכלוסיה חזקה.

וחזרה לראשון לציון: ראש עיריית ראשון לציון, שרק לפני שנה נכנס לתפקידו, אובד עצות. הוא רוצה בצדק רב להפחית את רמת האלימות בעירו. הוא רוצה לצרף את ראשון לציון לתוכנית "עיר ללא אלימות", הוא רוצה לגלגל את המשימה למערכת החינוך, הוא רוצה לתת עוד מכוניות לסיירות המיוחדות שלו, הוא רוצה להשבית את הלימודים כהזדהות עם המאבק באלימות. הוא רוצה. הוא רוצה. הוא רוצה! ואני כאורח לרגע בעיר הזו, הרואה אולי כל פגע, יש לי המלצה אחת משמעותית לתת לו: קודם שנה את התרבות השלטונית בת-השנים-הרבות של העירייה. הייה ראש עיר הגון. לא כוחני. תן החלטות הגונות, סבירות, נטולות אגו פוליטי-אישי, נטולות ציניות, קריצות עין בין המקורבים. תן החלטות לגופו של עניין ולא לגופו של אדם. תן לתושבי עירך את התחושה שבעירייה שלך דברים נחתכים אך ורק בצורה עניינית ויש אוזן קשבת לכל אחד, לא משנה מהי דעתו הפוליטית. זה יהיה לדעתי הצעד הראשון להפחתת אלימות בעיר. הייה מנהיג!!!