09.04.10 / 00:34
ענת קם בגדה באמון שניתן לה כבעלת סיווג ביטחוני גבוה. היא גנבה מסמכים מרשויות הצבא. היא צריכה להיענש על כך.
היא ניצלה את שירותה הצבאי בלשכת אלוף הפיקוד. היא בגדה באמון שניתן לה כבעלת סיווג ביטחוני גבוה. היא גנבה מסמכים מרשויות הצבא. היא צריכה להיענש על כך.
אבל מכאן ועד לקביעה שהמעשה הלא ראוי הזה הינו ריגול – המרחק רב. ריגול, כנתפס בעיני הינה פעולה של העברת סודות מדינה לידי האויב. ענת קם לא עשתה כך. ספק בכלל אם היא השיגה רווח אישי כלשהו תמורת המעשה. ואם כך, מה יכול היה להיות המניע שלה לעצם הגניבה? לעצם העברת המסמכים בעלי הסיווג הגבוה לידיו של עיתונאי?
איני מגן על מעשיה של ענת קם. אני בטוח שהם חמורים. אך בלי הצדקה כלשהי למעשיה, נראה לי שאני יכול אולי להבינם. הכתבה שפורסמה בעיתון הארץ, על ידי העיתונאי שקיבל לכאורה מידיה את המסמכים, מתארת – על פי הדיווחים - הנחיות להוצאה להורג של מבוקשים ללא משפט. האם ייתכן שענת קם הבינה את חומרת ההנחיה? האם ייתכן שהיא רצתה להביא לידי פרסום את התוכניות הפיקודיות הלא כשרות במטרה למנוע אותם? האם ייתכן שלא בבגידה במדינה מדובר אלא דווקא בכוונה לעזור למדינה תוך כוונה להביא את העניינים לידי שפיות? העיתונאי קיבל לידיו חומר המגלה מעשים החמורים בעיניו ופרסם אותם לאחר אישור הצנזורה הרשמית. בכך הוא לא ביצע כל עבירה לכאורה, שאם הייתה סכנה למדינה מעצם הפרסום, הרי שהצנזורה לא הייתה מתירה אותו!
הסיפור החמור הזה מציף נושאים בעייתיים לא מעטים. הקלות בה יכלה בחורה בת 20 לגנוב כמות גדולה כל כך של חומר סודי וסודי ביותר, הבלון שהתנפח למימדים מדהימים דווקא בגלל הוראה מטופשת של הצנזורה לאיסור בפרסום כשבעולם של היום המידע זורם בקצב העולה על כל דמיון, וגם, האפשרות הלא דמיונית שאולי הפרסום האדיר של הפרשה והעיסוק המאסיבי בה נובע ממלחמתם של אמצעי תקשורת מסוימים כנגד עיתון וותיק, בעל דעות שלא תמיד מקבילות לדעות הממשלה המכהנת – עיתון הארץ.
כאמור, איני מצדיק את התנהגותה של החיילת אשר בגדה באמון שניתן בה. אך אני מאמין שחובה עלינו להסתכל על ההתפתחות התקשורתית החמה הזו, מתוך שיקול דעת וחשדנות לגבי המניעים שמאחורי הקלעים של הסיפור. האם באמת יש כאן חיסולי חשבונות בין ענקי תקשורת? האם יש כאן ניסיון להפחית ממחדלי האבטחה הצהליים על ידי העברת מרכז הכובד לידי החיילת והכתב של עיתון הארץ? כך או כך נראה, נכון לעתה כברור, שמי שדווקא נרדף על ידי השלטונות הוא מי שעל פניו היה זה שנהג טוב ונכון יותר מן האחרים בפרשה כולה. העיתונאי החושש לחזור ארצה.
סיפור עקום, על נושא מפחיד, עם סיום עצוב. בינתיים.
קרדיט תמונה של ענת- העין השביעית
