שוב יצא הביב(י) מהשק...

הבוקר טרפד ראש הממשלה ביבי נתניהו את ההצבעה על הצעת החוק של שלי יחימוביץ לקיצוץ שכרם של בכירי המשק, והכתיב תחתה "תוכנית ממשלתית שתסדיר את הסוגיה". כמה לא מפתיע שמר נתניהו מכשיל כל רעיון העלול לפגוע ולו במעט בכיסיהם המלאים של חבריו הטייקונים!

אפילו שותפיו לימין, בהם ח"כ זבולון אורלב מן הבית היהודי וח"כ אריה אלדד מן האיחוד הלאומי, רואים בכך פגיעה של ממש בצדק החברתי. לכולם ברור ששכר של מיליונים לאיש אחד בשנה, אינו מתיישב עם שום הגיון כלכלי. רבים מבינים שההצלחה של תאגיד, אינה של אדם בודד אלא פרי עמלם של רבים מן העובדים בו. לכולם ברור העוול הנורא בחלוקה הלא צודקת של הרווחים, המעניקה שכר אסטרונומי לקודקוד תוך העסקת רבים וטובים בשכר משפיל.

הבה נבין – ההצעה לא הייתה לרושש את הבכירים חלילה, אלא לקבוע תקרה לשכרם. תקרה שתתבסס על משכורת בגובה של עד פי 50 מן השכר הנמוך באותו התאגיד. זו לא משכורת רעב! מדובר בכ-מאתיים אלף ₪ לחודש לבכיר המעסיק עובד במשכורת מינימום! אלא, שהצעה זו, אילו התקבלה, הייתה גורמת למשל למנכ"ל פרטנר, דוד אבנר, שעלות שכרו הסתכמה אשתקד בכ-20 מיליון שקלים, להסתפק בכ-2.7 מיליון בלבד...

אך מה ניתן לצפות מראש ממשלה המתגאה בקבלת כ-1,500 החלטות בשנתה הראשונה של הכנסת ה-32 שבראשותו, שאחדות מהן הן ביזיון ורבות אחרות פשוט בדיחה רעה? אנו מכירים אותו, על חולשותיו ועל עקרונותיו. חולשותיו המפורסמות יותר נוגעות לזגזוג בהצהרותיו, בדעותיו ובהחלטותיו. אבל עקרונותיו נהירים לנו. בהם הוא לא מזגזג, לא מתפתל ולא מהסס.

עקרונותיו מבוססי הקפיטליזם החזירי, הוכיחו לנו לאורך השנים את נחישותו למען החזק על חשבון החלש. במיוחד אם החזק נמנה על חבריו העשירים, שכעשרים מהם שולטים על 40% מכלל נכסי המדינה. עקרונות מבהילים ומסוכנים, בעטיים גרם לכך שאנו משלמים הרבה יותר דמי ניהול לחברות שעושות יד אחת עם תאגידים ציבוריים עם מניפולציות בשוק ההון (רפורמת בכר), תוך שחיקה מקוממת של הפנסיה שלנו. עקרונות שגרמו לפערים מבחילים בחברה הישראלית ולעלייה חדה במספר העניים בה. עקרונות הפועלים ללא הרף וללא היסוס כנגד מי שידם אינה משגת.

ייתכן שעקרונותיו אלה של מר נתניהו אינם אידיאולוגיים בלבד. כלל לא בטוח שתפיסתו מתבססת על מטפורת "היד הנעלמה" בהּ השתמש אדם סמית כדי לתאר את עקרון "האינטרס העצמי הנאור" לפיו במערכת קפיטליסטית, פעולתו האנוכית של אדם נוטה לקדם גם את טובת הקהילה.  מותר לנו ואף מחובתנו לחשוד שעקרונותיו הקפיטליסטיים ההרסניים של ראש ממשלת ישראל דהיום אינם אלא לקידום יחסי הון-שלטון מן הסוג הפסול ביותר. אחרת, כיצד ניתן להסביר את חתירתו המתמדת להרס החברה, בזכותה הוא הגיע למעמדו הרם, ממנו הוא מצליף בה ללא הרף?