11.05.10 / 22:29
נפוטיזם הוא כינוי לנוהגם של בעלי שררה להעדיף למשרות את קרובי משפחתם, ידידיהם, חבריהם... על פני מועמדים אחרים.
נֶפּוֹטִיזְם הוא כינוי לנוהגם של בעלי שררה להעדיף במינוי למשרות את קרובי משפחתם, ידידיהם, חבריהם או מכריהם, על פני מועמדים אחרים. נוהג שלילי זה המושרש עמוק במוסדות ציבוריים בישראל, לא רק שהולך ומתפתח אלא שגם הולך והופך לנורמה כמעט מקובלת בקרב מנהלים ובעלי שליטה והשפעה. היום פרסם מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס בדו"ח הביקורת שלו לשנת 2009 שהשר שלום שמחון פעל בניגוד עניינים בעודו דואג להטבות לעצמו ולמקורביו בתפקידו כשר החקלאות. כך כי הוא קידם רפורמה להעברת לולים מאזורי המרכז לאזורים מרוחקים יותר תוך תשלום פיצויים גבוהים לבעלי הדודים, שאחד מהם היה לא אחר מאחיו.
מפכ"ל המשטרה דודי כהן – על פי דו"ח המבקר – פעל ישירות לקידום אחיו במשטרה. כך, תוך מניפולציות שכללו השפעה על מי שהיה השר לביטחון פנים בזמנו, אבי דיכטר. לפני חודשים אחדים פורסמה כתבת תחקיר באמצעי התקשורת שחשפה את התנהלותו של שלמה בוחבוט, יו"ר מרכז השלטון המקומי, אשר בין היתר קידם לכאורה, בהיותו ראש עיריית מעלות תרשיחא, את בני משפחתו ליהנות מן העוגה העירונית תוך העדפתם המובהקת והברורה על פני תושבים מן השורה. הדוגמאות לנפוטיזם עוד רבות. אולי רבות מידי.
אסור לנו להקל ראש בתופעה מקוממת זו. אין היא אלא זרוע אחת מיני רבות של התמנון הקרוי שחיתות. זרוע אחת אך משמעותית, המאופשרת או לפחות אינה נחסמת על ידי כוחות האכיפה של השלטון. זרוע הרסנית שאינה מבוקרת ואינה נבלמת על ידי מי שאמון על על הדאגה לאינטרס הציבורי.
זרוע המתפתחת לעיני כל ומתחת לאפם של נבחרנו הממלאים פיהם מים. זרוע משחיתה המדרגת אותנו עם מדינות העולם השלישי בסולם השחיתות ולו רק בגלל חוסר הרצון לחסלה. זרוע ההופכת את ראשי השלטון בארץ לשותפים לדבר שחיתות בגלל סלחנותם כלפי יוצריה. שחיתות אינה רק הולילנד. שחיתות הינה על פי הגדרתה, הדאגה לאינטרס הפרט על חשבון אינטרס הכלל. בזה בדיוק המדובר. אלא שבישראל כמו בישראל, הכלבים נובחים והשיירה עוברת.
