צחוק מהחוק בהוראת משטרת ישראל

שוטרי משטרת התנועה הארצית הונחו שלא לרשום דו"חות כנגד נהגים הנתפסים ללא ביטוח חובה, כפי שדורש החוק. הסיבה לכך, על פי הדיווחים בתקשורת, היא העובדה שהדו"חות מהווים הזמנה לדין שתופסים נתח לא קטן ממועדי המשפט, על חשבון עבירות חמורות המועדפות לאכיפה. במילים אחרות, על מנת להקל על העומסים של בתי המשפט ולאפשר להם להתרכז בטיפול של עבירות חמורות יותר. העובדה ששוטרי התנועה הארצית מתקוממים כנגד ההנחיה ורואים בה הנחיה לא נכונה, אינה נופלת על אוזניים קשובות.

פיקוד המשטרה ממשיך בשלו ואפילו מודה בכך שבמסגרת מלחמתו בתאונות הדרכים, נקבעה מדיניות אכיפה ברורה שמתמקדת בעברות מסכנות חיים ובכאלה המוגדרות כבריונות כביש כאשר עברות היעדר ביטוח לרכב, אינן נכללות בהן.שוטרי התנועה מאזור הצפון טוענים שבעלי מכוניות, בעיקר כאלה מן המגזר הערבי, מודעים להנחיה הגורפת ומשום כך בכלל לא מבטחים את עצמם.

הדבר מסוכן מאוד שהרי ביטוח החובה נועד להגן על נהגים המעורבים בתאונות, גם בפני תביעות כספיות בסדרי גודל גדולים. העדר כיסוי ביטוחי במקרה של תאונה עלול להמיט אסון הן על הנהג המעורב והן על בני משפחתו. משטרת ישראל לא מסתפקת בביצוע ההנחיה בלבד. בראותה כי חלק משוטרי התנועה המשיכו לרשום דו"חות כאמור, החלה לבצע ביקורות ביחידות ומאיימת לבטל דו"חות שנתנו כנגד ההנחיות ואף לדרוש ממפקדי אותן היחידות הסבר מפורט באשר למעשיהם.  

השאלות שחייבות להישאל לאור המקרה הן, האם רשאית משטרת ישראל שלא לאכוף עבירה על חוקי המדינה, משיקולים כאלה ואחרים, בצורה גורפת? האם אין כאן תמריץ שלילי לעבירה על החוק? מדוע בכלל על המשטרה להתחשב בעומסים בבתי המשפט? מי קובע איזו עבירה לא לאכוף? האם יכולה המשטרה מחר להפסיק למשל לעצור גנבים "קטנים" משיקולים דומים? האם אלה אינם תופסים את זמני הדיונים של העבריינים הכבדים בבתי המשפט העמוסים? חשוב להבין שלצד ההנחיה שנולדה לבטח מאילוצים ומהכרת המציאות, טמונה כאן סכנה גדולה לחברה הישראלית. סכנה העלולה להביא בעתיד להנחיות דומות במקרים נוספים, על פי שיקולי דעת שונים ומשונים היכולות לגרום לאנרכיה מוחלטת תחת כנפי החוק.

משום כך ובהתאם לעומסים הלא הגיוניים בבתי המשפט בישראל, המביאים לא פעם לעינויי דין בסדרי גודל מפחידים של ממש, חייבת המדינה – במקום לוותר לעבריינים - לתגבר את כמות השופטים ועובדי מערכת המשפט, גם על חשבון בזבוזי כספים הנעשים לעיני כל ובאין מפריע כדוגמת מינויי שרים לענייני שום דבר.