האם מאיר ניצן חוזר לזירה הפוליטית?

בתום 15 שנים של כתיבה, מפרסם ראש עיריית ראשון לציון לשעבר ספר זיכרונות על חייו. בריאיון מיוחד הוא נזכר בקצין הפולני שהתחבא בביתו ומספר על ספרו הבא, שיוקדש כולו לעיר בראשה עמד רבע מאה.

כבר שנה וחצי שמאיר ניצן, ראש העירייה המיתולוגי של ראשון לציון, יושב בביתו ומחכה להזדמנות הבאה לחזור ובגדול. בתום 25 שנים בהן עמד בראשות העירייה, בבחירות האחרונות ב~2008 תושבי ראשון לציון העניקו לו קצת שקט ומנוחה, אשר הביאו אותו לכתוב את ספר זיכרונות חייו מלאי האירועים.

הספר - "תמליל חיי", שופע סיפורי ארץ ישראל השזורים בחייו הפרטיים של ניצן, מאז ילדותו ברומניה, דרך מלחמת העולם השנייה, מלחמות ישראל, תפקידו כראש עיריית ראשון לציון ומשפטיו השונים: "אני מקווה שהקוראים בספר ילמדו לקחים מהסיפורים שלי וייהנו מהם", אמר ניצן בשבוע שעבר והבטיח: "הספר הבא יהיה כולו על ראשון לציון ומחשבותיי לגביה".

"הספר נקרא תמליל חיי, וזאת מפני שאני כולל בתוכו את מרבית האירועים של העם היהודי שהתרחשו במהלך תקופת חיי", מספר בהתלהבות ניצן, "אני נושא בתמליל חיי מספר ערכים ולקחים שלי עצמי, שברצוני לשתף את כלל הציבור בהם, במטרה שאולי יושפעו מהם".

על אילו אירועים היה חשוב לך לכתוב על מנת להעביר מסרים לקוראים?

"בספר אני חושף הרבה מאוד זיכרונות שיש לי מהילדות, מתקופת מלחמת העולם השנייה וההשפעה שלה עליי. אני אתן דוגמא: נולדתי בבוקרשט ברומניה, ותקופת צעירותי הייתה מעניינת מאוד. באותה תקופה משפחתי הסתירה בביתה קצין פולני, שברח ממדינתו במהלך המלחמה. גם אותנו הצילו בעבר מפוגרום, כאשר אני ראיתי מול עיניי שחיטה של יהודים בכל מקום. אותו קצין שהתגורר עימנו לימד אותי הרבה מאוד דברים, ואני הערצתי אותו. אחרי

שבע שנים ששהה בביתנו הוא החליט לחזור לפולין ולעזור לה להשתקם לאחר המלחמה הגדולה.

"אני זוכר ששאלנו אותו איך הוא מרגיש לקראת חזרתו לפולין, וכנראה מרוב התרגשות הוא פלט אמירה שאני לעולם לא אשכח. הוא אמר שהוא יודע שפולין שדודה והרוסה. הגרמנים הרסו כל פיסה טובה בה והעולם לא ינקוט אצבע על מנת לעזור, אבל בכל האסון הנורא הזה יש דבר אחד טוב - נותרו בה הרבה פחות יהודים ממה שהיה לפני".

מה הרגשת כלפיו לאחר האמירה הנוראה הזו?

"אני מספר את תחושותיי באותו רגע בספר. עד גיל 16 למדתי ממנו מתמטיקה ומדעים, והרגשתי שהחכמתי בכל יום. אבל את הלימוד הכי טוב הוא נתן לי במשפט שלו. הוא לימד אותי שלא כל מי שיציל אותך אישית, בשעת הצורך יציל את עמך. גם אם היה לו טוב איתנו, הוא היה כולו טבול בדעות קדומות".

אלה תחושות שליוו אותך כל החיים?

"בהחלט. אני יכול לומר ששנים אחר כך, ב-1991, במהלך מלחמת המפרץ, כשהייתי ראש עיריית ראשון לציון, הגיע לבקר אותי ראש עיריית מינסטר מגרמניה, שהייתה עיר תאומה שלנו. הוא הסביר לי שחשוב לו להיות איתנו כאשר אנחנו במצב פגיע. הרגשתי שיש אנשים טובים בכל מקום, ופשוט צריך לאחד כוחות".

הזיכרונות שלך פרוסים על שנים רבות בחייך. מתי התחלת לעלות אותם על הדף למטרת כתיבת הספר?

"התחלתי לכתוב את ספר הזיכרונות שלי כבר בשנת 1995. אשתי נעמי האיצה בי לעלות את מחשבותיי ואירועי חיי מיד לאחר משפט שהיה לי על הקמת התזמורת הסימפונית בראשון לציון".

תזכורת: באותה שנה הכריע בית המשפט המחוזי בתל אביב כי ניצן  העניק לאחד ממקורביו, מנחם שי, זיכיון לשמש כמנהל התזמורת העירונית, שהינו תפקיד בעל משמעות כלכלית. בית המשפט קבע כי ניצן העניק לשי את התפקיד ללא מכרז והטיל עליו שלושה חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי של כעשרת אלפים שקלים.

שנה זו הייתה אחת הקשות במהלך כהונתו של ניצן כראש עירייה, ולא רק בשל העובדה כי המדינה ביקשה מבית המשפט להטיל קלון על מעשיו הפליליים. עם זאת, ניצן שרד את התקופה המלחיצה והמשיך לנהל את ראשון לציון ביד רמה.

מדוע דווקא לאחר המשפט החלטת להתחיל לכתוב זיכרונות? התקופה הזו אינה מציגה אותך באור חיובי.

"זו הייתה תקופה מאוד מוזרה בחיי, פתאום קרה לי משהו מפנים. הרגשתי משהו בתוכי שאומר לי לא להמשיך לשבת בשקט, אלא להתחיל לכתוב ולהציג את מחשבותיי ודעותיי על נושאים שונים במדינה. היה לי חשוב לומר את דעתי על מערכת המשפט בישראל, במיוחד לאור היחס שאני זכיתי לו באותו משפט של התזמורת. הרגשתי שהאמת חייבת לצאת החוצה". 

על מה עוד אתה כותב?

"כתבתי הרבה על המערכת הביטחונית בישראל ועל היחסים בין הישראלים לפלשתינאים. במהלך שנות חיי, והאירועים האישיים והמדיניים שסבבו אותם, מצאתי את עצמי מאשים את האנגלים במצב שלנו כיום. ברור שפוליטיקאים זורקים את האחריות אחד על השני, ובין הערבים והיהודים תמיד יש מתח וכעס, אבל את כל זה יצרו הבריטים בזמן ששהו פה בארץ. הם עיצבו את התחושות שלנו אחד כלפי השני. הבריטים, כמו שעשו במדינות אחרות אליהם הגיעו והקימו קולוניות דוגמת הודו, הגיעו לכאן וחילקו את הארץ לפלגים, שאנחנו מעולם לא הצלחנו להתגבר עליהם".

אתה אוהב את הפוליטיקה?

"אני מאמין שתמיד תתקיים בתוכי האהבה הגדולה לפוליטיקה. זה לא משהו שנעלם ממך ברגע שאתה מסיים תפקיד. אני בהחלט רואה את עצמי חוזר לזירה הפוליטית הארצית בקרוב, אבל אני לא רוצה למהר ולהודיע בתור מה. אני חושב שהזמן בסופו של דבר יגיד את שלו, ואני אמצא את עצמי עושה שוב את הדברים שנועדתי להם".

מה כל כך בוער לך היום בפוליטיקה הארצית?

"יש כל כך הרבה נושאים שצריך לטפל בהם עכשיו, אבל לי אישית יש מטרה מאוד ברורה, במידה שאני אכנס בחזרה לפוליטיקה. אני חושב שבמדינת ישראל, שיש בה כיום 75% יהודים ו-25% ערבים, חייבת להיות חוקה. לא ייתכן שהאזרחים במדינה חיים על פי אוסף חוקים שדת ישראל מכתיבה להם. אנחנו מדינה נאורה, מתקדמת, והגיע הזמן שמישהו יקדם את הנושא, עד אשר חוקה תיכתב בישראל ואנחנו נחיה על פיה. זאת מטרתי בפוליטיקה היום".

בשנים האחרונות ראשון לציון צמחה והפכה לאחת הערים המשמעותיות ביותר בישראל. לאחר 25 שנים בראשות העירייה אתה לא מתפתה לחזור גם לשם?
"אני חושב שכל אדם צריך לעשות את שלו בעיתו. אני לא אומר שאני לא אחזור לשלטון המקומי יום אחד, להמשיך את דרכי, אבל אני מעדיף שלא לדבר על זה, כשאין שום תוכנית כזו מוגדרת. ראשון לציון צמחה והתפתחה בזמן שאני הייתי ראש העירייה, ואני גאה בכך. את מה שהוטל עליי עשיתי באופן הטוב ביותר שיכולתי, ואני מצפה שזה שבא אחריי יעשה את אותו הדבר".

מתכנן ספר שני?

"בספר 'תמליל חיי' אני כותב הרבה על האירועים ההיסטוריים של מדינת ישראל וחיי האישיים השזורים בהם. יש מספר נקודות בהם כתבתי על היותי ראש עיריית ראשון לציון, אבל לא הרבה כל כך. אני מתכוון להוציא ספר זיכרונות שני, בו אני אכתוב על 25 השנים בהן תפקדתי כראש עיריית ראשון לציון, והמסקנות שלי משנים אלו. אני בטוח שזה יהיה ספר מעניין מאוד, אבל צריך עוד קצת זמן כדי לכתוב אותו, מפני שחשוב שתהיה פרספקטיבה של זמן. כשזה יקרה, כולם יידעו את דעותיי ומחשבותיי על העיר". 

קרדיט: ליעד גרינבוים "זמן ראשון"