מי ייהנה מתגלית הגז האדירה?

הללויה! ישראל עתידה להפוך למעצמת גז. השותפה האמריקאית של יצחק תשובה, נובל אנרג'י, דיווחה על ממצאי הסקר הסיסמי המעריך בהסתברות גבוהה כי קיים היקף גדול מאוד של גז טבעי במאגר לוויתן שממערב לחופי חיפה, שבבעלותם. הפוטנציאל של המאגר נאמד בכשלוש מאות מיליארד דולר. לצד השמחה על עצם התגלית היכולה להפוך את מדינת ישראל למעצמת אנרגיה עולמית, מעניין לדעת מי בעיקר ירוויח מכך?

מן הפרסומים בכלי התקשורת עולה שמדינת ישראל מעניקה רישיונות ליזמים המוכנים להשקיע בחיפושי גז ונפט. על פי חוק הנפט במתכונתו הנוכחית, מדינת ישראל גובה 10.6% תמלוגים בלבד מן ההכנסות לכשתמומשנה, ועוד היא מעניקה ליזמים הקלות מפליגות ממס על רווחיהם בגין אותן ההכנסות. במילים פשוטות, המרוויחים הגדולים במקרה הזה הם שניים – חברת נובל ויצחק תשובה.

חוק הנפט אגב, מגביל את אחזקתו של גוף יחיד בשטחי חיפוש ל-12 רישיונות בלבד – אלא אם אלה ניתנו תחת אישורם של שר התשתיות ומועצת הנפט. חברות נובל ודלק של יצחק תשובה קיבלו בעשור האחרון מספר כמעט כפול מזה של רישיונות, בניגוד מוחלט לכוונת המחוקק – רישיונות המתגלים כיום כמכרה של זהב טהור. לא פחות מכך. רישיונות שניתנו למעשה ללא תמורה. בשנת 2001 הוגשה הצעת חוק לשינוי שיטת הרישוי לחיפושי הנפט והגז תוך שינוי מדיניות התמלוגים, לתמלוגים פרוגרסיביים. כלומר, תמלוגים פחותים יחסית במקרים של תגליות קטנות וגדולים יותר במקרים של תגליות ענק. אלא שהצעת החוק באותם הימים סוכלה וגם כיום, משרד התשתיות ומועצת הנפט, מתנגדים להצעה מעין זו כשהתנגדותם נתמכת על ידי משרד ראש הממשלה.

כך נוצר מצב בו משאבי הטבע השייכים לכולנו, נמסרים על ידי ממשלות בלתי אחראיות והרפתקניות לטייקונים הגורפים רווחי עתק על חשבוננו. נכון הוא שהם בעלי היוזמה לחיפושי האנרגיה ומטעם זה גם בעלי הסיכון. אך בעוד גיאולוגים רבים מכל העולם טוענים בעקשנות שבים התיכון ובעיקר בשטחים הטריטוריאליים של ישראל מצויים מאגרי אנרגיה גדולים במיוחד - על המדינה היה לנהוג ביתר מחשבה, ביתר זהירות ובעיקר, ביתר אחריות. משלא כך נהגה כך עד כה, חובה עליה לתקן את דרכיה הפגומות, מוקדם ככל האפשר.

ולכל אלה שיגידו שאין להחיל תיקונים מעין אלה רטרואקטיבית מפאת ההגינות והיושר כלפי מי שחתומים עם הסכמים מול המדינה נזכיר, שההיסטוריה מוכיחה שבמקרים בהם טייקונים נקלעו לקשיים אחרי שזכו במכרזים ממשלתיים, הם לא היססו לפנות למדינה ולדרוש את עזרתה להצלתם. כך היה במקרה של כביש 6, במקרה של מנהרת הכותל, במכרז להפעלת ערוץ 10 וגם בפרויקט הרכבת הקלה בתל אביב. היזמים זוכים במכרזים במחירים מוזלים, מסתבכים כספית, תובעים את עזרת המדינה ומאיימים לתקוע את הפרויקטים עם פניות מקבילות לבג"ץ. המדינה לרוב מתקפלת – על חשבוננו.

הגיע הזמן להפסיק את החנופה כלפי בעלי המאה, המביאה בסופו של דבר לקשר הפסול והאסור של הון-שלטון. חלוקת משאבי טבע השייכים לכלל תושבי המדינה - הניתנים לבעלי השפעה תמורת נזיד עדשים - נכללת ברשימת הפשעים החמורים הנעשים על ידי נבחרים ומקבלי החלטות בצמרת השלטון, המגדילים את הפערים בחברה הישראלית, על ידי טיפוח וקידום העשיר על חשבון רמיסת דל האמצעים ברגל גסה – לאור היום וללא כל בושה. עד מתי?