הכרה בעריקים שנפטרו כחללי צה"ל

הסיפור המטלטל קצינים ומשפחות של חללי צהל בימים אלה, קשור לחייל יאיר ששון שערק מצה"ל ונהרג בתאונת דרכים במהלך עריקתו. יאיר היה צעיר שהתנדב לשרת בצבא, אך לאור קשיים בהם נתקל במהלך השירות, הוא נפקד במשך 24 ימים. עם מותו, סירב הצבא להכיר בו כחלל צהל ולקבור אותו קבורה צבאית. כך, לדברי ראשי הצבא, כי בעת מותו הוא לא נכלל על החיילים המשרתים את המדינה.

המשפחה מצידה דרשה ליאיר ששון קבורה צבאית על מנת לכבדו לאחר מותו. מי שבסופו של דבר נעתר לבקשת משפחתו של החייל ואישר את קבורתו כחלל צה"ל הוא היועץ המשפטי לממשלה. בעקבות החלטתו, דרש ארגון יד לבנים משר הביטחון אהוד ברק, לעגן בחוק הגדרה לעריק מהצבא, כדי למנוע מקרים בהם חיילים שנעדרים מהשירות נקברים בקבורה צבאית. בנקודה זו חשוב להדגיש כי לאחר 14 יום, על פי חוקי הצבא הנוכחיים, הנפקד הופך לעריק. עריק נחשב מי שאינו מעוניין לשרת בצבא. החלטת היועץ המשפטי התקבלה, מכיוון שהנושא אינו מעוגן בחקיקה, אלא רק בפקודת מטכ"ל.

אסור לשכוח שמעבר לעניין הכבוד, מאחורי ההחלטה על הכרה כחלל צה"ל, ניצבת העובדה שמשפחות החללים זכאיות לתגמולים כספיים נאים של כמה אלפי שקלים בחודש לכל חייהן.

אך מפאת אי הכרת הרקע והעובדות שמאחורי הסיפור של יאיר ששון, איני מבקש לדון במקרה האישי שלו אלא בתופעה על השלכותיה. תופעה הקשורה לכבודם של חללי צהל האחרים, ששירתו בנאמנות מוחלטת ונפלו בעת מילוי תפקידם. אלו החללים שלהם המדינה חייבת, כמו כל אזרחיה, כבוד אינסופי על מסירותם. האם חייל שערק מהצבא והמוגדר משום כך כמי שאינו מעוניין לשרת בו, אמור להיטמן לצידו של מי שמסר את נפשו תוך חירוף נפש? האם יהיה נכון וצודק שבבתי העלמין הצבאיים ייקברו אלה לצד אלה? האם לא ייתכן שיש מי שיראה בכך פיחות בכבודם של חללי צה"ל, הלא עריקים?

יש הטוענים שלאחר המוות אין לערוך הבדלים בין אדם לאדם. ואולם לצד זה, מפרידה היהדות בין המתים שלא מרצונם לבין המתאבדים המצווים להיקבר "מחוץ לגדר". כך, על מנת ליצור שוני בין מי שוויתרו על חייהם לבין אלו שבחרו בהן. כך גם אמור להיות בהקשר של קבורה צבאית. אלו שבחרו שלא לשרת בצבא לא יכולים להיטמן לצד מי שבחר להיות חלק מצבא העם ולהקריב עצמו לשמירה על חיינו. לא סביר לשלם למשפחה של מי שאינו מסכים לשרת בצבא, מכל סיבה שהיא, תגמולים כספיים המשולמים מכספי המדינה, לכל שנות חייהם.

לכן, ועל מנת למנוע פשיטת רגל מוסרית בעניין רגיש זה, על הצבא ועל מקבלי ההחלטות לקבוע נחרצות שמי שבחר שלא לשרת בצבא בדרך של עריקות, לא ייחשב במקרה מוות כמי שהשתייך אליו מרצונו החופשי, על כל המשתמע מכך.