פיקוח על השכר ועל המכרזים בצה"ל? – בדיחה

הצבא שלנו, אף כי הוא צרכן תקציב מן הגדולים במדינה, ממשיך להתנהל תחת מעטה של סודיות. בכל הקשור לתוכניות על הגנת המדינה, שיטות לחימה ודומיהם – כמובן שהדבר מוצדק והכרחי. אבל לא כך כשמדובר על בכל הקשור לשכר אנשי הקבע ולמכרזים המתבצעים בצה"ל בהיקפים כספיים גדולים מאוד. הצבא אינו סובל ש"מסתובבים לו בין הרגליים" וגם לא סובל שמבקרים אותו על אופן התנהלותו. נדמה שבכל הקשור בתשלומי השכר ובאופן ניהול המכרזים - הנוגעים לרכש אזרחי בלבד – התנגדות הצבא לשקיפות הינה חשודה ואף מסוכנת.

בנוגע לשכר ועל פי דיווחי התקשורת שאינם מוכחשים, מסתבר למשל שבביקורת ראשונית שעשה חשב האוצר בנוגע לשווי השימוש ברכב בצבא בשנת 2009, התגלתה התנהלות חמורה בלשון המעטה. ניתנו הטבות לרכיבי השכר על פי קריטריונים צבאיים פנימיים שהם עצמם המציאו, בלי כל קשר לחוקי מס ההכנסה. אלופים בצה"ל לשם הדוגמה, זכו להטבות מס מפליגות.  אלא שביקורת זו מעולם לא הושלמה כי הצבא קטע אותה.

בנוגע למכרזים, הצבא הוא זה שקובע את נושא הפטור ממכרז. על פי קריטריונים משלו כמובן. את אותם הקריטריונים קובע שר הביטחון ולא שר האוצר כפי שהוא עושה עם כל יתר משרדי הממשלה. למה? כי צה"ל מתנהל כמשק עצמאי סגור ומסוגר שחוקי המדינה לא תמיד לנוחותו. קשה להאמין עד כמה קל להסתתר מאחורי "סודיות" ו-"ביטחון המדינה", על מנת לחגוג בנושאים הקשורים קשר בל ינותק לכיס של כולנו. כי צה"ל, כמסתבר, הינה מדינה בתוך המדינה, שלא סופרת איש.

מחאת החשב הכללי הרואה בהתנהלות הצבא בנושאים המוזכרים שערורייה, אינה מועילה לו. יש האומרים שהמחיר ששולם על מנת להגיע לפשרה עם צה"ל בעניין קיצוץ התקציב לשנתיים הקרובות כרוך היה בוויתור האוצר על הדרישה לפיקוח על הנעשה בצבא בכספי משלם המיסים, בנוגע לשכר ולמכרזים. ככל שהעניין מקומם, כך הוא פשוט להבנה. צה"ל יוותר על חלק קטן מן התקציב, אותו שיוחזר אליו במהלך הזמן אם יזדקקו לו, כפי שנעשה בעבר, והאוצר יעלים עין מן השימוש שלו בתקציב הנוגע לסעיפי השכר והמכרזים. כן, ממש כך. במאה העשרים ואחת, במדינה הקוראת לעצמה מדינה מפותחת – המפותחת מאוד, בכל הקשור לקומבינות הבאות להשמין את השמן, על חשבונו של הרזה החלוש.

זהו "צבא ההגנה לשיראל" שייתכן וממציאי שמו חזו מראש את הגנתו מפני ביקורת נאורה, צודקת ומתחייבת.