רחוב אנילביץ' סגור לעולים מאתיופיה

רחוב אנילביץ' בראשון לציון (רמת אליהו), שדרות ההסתדרות בחיפה ודרך בית לחם בירושלים , הם חלק מרשימה של עשרות רחובות הנמצאים בשש ערים, שבהם משרד הקליטה לא מסייע לעולים מאתיופיה לקנות דירה. למה? כי יש שם כבר מספיק מהם.

ההגדרה הרשמית היא "רחובות סגורים למענק" עבור עולים מאתיופיה. העולים זכאים לסיוע שנע בין 200 ל-460 אלף שקל, לפי קריטריונים שונים. ממסמכים של האגף הבכיר לדיור במשרד הקליטה שהגיעו לידי מוסף "הארץ", עולה שביישובים שנמצאים באשכול 4 ומטה (מתוך עשרה) בדירוג הסוציו-אקונומי, ושיותר מתשעה אחוזים מהאוכלוסייה בהם הם בני העדה האתיופית - לא יינתן מענק. גם ביישובים מאשכול 5 לא יינתן מענק, אם יותר משלושה אחוזים מהאוכלוסייה הם אתיופים. מענק לא ניתן גם ביישובים המוגדרים כ"אזורי עדיפות לאומית". אחד הסייגים למדיניות הוא שירושלים, שנמצאת באשכול 4, לא תילקח בחשבון, משום שהעולים מאתיופיה "כמהים לעלות אליה". עם זאת, כאמור, גם בירושלים יש "רחובות סגורים למענק".

רשימת הרחובות היא חלק מיישומה של החלטת ממשלה מפברואר 2008, שקבעה תוכנית חומש לשיפור קליטת בני העדה האתיופית. הסעיף קבע כי רחובות סגורים למענק יהיו בירושלים, חיפה, ראשון לציון, קרית מוצקין, יקנעם עילית ופתח תקוה.

ההגבלה גרמה לכך שעולים מאתיופיה גילו שאינם יכולים להתגורר בסמוך לבני משפחתם. כמה מהם פנו לאגודה לצדק חלוקתי ולקליניקה המשפטית לזכויות אדם בחברה באוניברסיטת חיפה, שפנו למשרד הקליטה על סמך חוק חופש המידע, וקיבלו את התקנות. לטענת האגודה, החלטת הממשלה כלל לא יושמה בשל בעיות תקציב - מלבד סגירת הרחובות. "זוהי מדיניות מפלה וגזענית, שאינה ננקטת כלפי עולים אחרים", אומרת עו"ד רויטל ברילנשטיין מהאגודה לצדק חלוקתי. "חוסר השקיפות עלול לאפשר לראשי ערים להתנגד ביתר קלות למגורי עולים מאתיופיה בעריהם". טל רגב מהקליניקה המשפטית טוענת, שיש להגשים את מדיניות הממשלה כלפי העולים מאתיופיה בתמריצים ולא בשלילת הזכות למקום מגורים.

המשרד לקליטת העלייה משיב, שהחלטת הממשלה יושמה במלואה, והיישובים חולקו לשלוש קטגוריות: כאלה שלא ניתן לקבל בהם מענק, אלא הלוואה; כאלה שניתן לקבל בהם מענק כבעבר; ויישובים ורחובות שניתן לקבל בהם מענק מוגדל. "מטרת ההחלטה היא לאפשר השתלבות טובה של יוצאי אתיופיה במערכות החינוך, הרווחה והתעסוקה", נמסר. 

 צילום: דניאל בר און

קרדיט: שוקי שדה "הארץ"