זלזול מתמשך ועושק רצוף של נבחרנו

קרוב לשמונה שעות ארכה היום שביתת הבודקים ועובדי השינוע בנמל התעופה בן גוריון, שנסתיימה לאחר שמשרדי התחבורה, האוצר וועד עובדי רשות שדות התעופה הגיעו להסכמה בנושא הבטחת כספי הפנסיה של העובדים. לאחר חתימתו של שר האוצר על ההסכם לשביעות רצון העובדים, חודשו הטיסות והנמל החל בחזרתו לעבודה סדירה.

השביתה נחתה על רוב באי השדה בהפתעה גמורה. על השביתה בעצם לא הודיעו מראש ובכך גרמו העובדים לנזק ממשי לאלפי נוסעים. רבים דיברו על "המחזיקים בשלטר" של התעופה האזרחית בישראל. אחרים התקוממו על הנזק שנגרם להם, תוך זעקה על כי ברוב רעותם ולטובת כיסיהם ומשכורתם, מוכנים עובדי שדות התעופה לרמוס ברגל גסה את תושבי המדינה הזקוקים לשירותיהם ללא אלטרנטיבה. האמת היא שניתן להבין את כעסם, מאוד.

אלא שלמעשה, מי שמומחים ברמיסת תושבי המדינה אלה הם קברניטי ישראל אשר חינכו את תושביה לדאוג לעצמם באמצעות איומים וכוח. דוגמת השביתה היום היא דוגמה נוספת לכך. אם הצליחו תוך כמה שעות להגיע לסיכומים חתומים, למה לא ניתן היה למנוע את השביתה מראש? התשובה מן הסתם טמונה בעובדה שהממשלה לא משחררת דבר – בלי קשר עד כמה מגיע לדורשים – ללא הוכחת יכולת להכאיב. וגם זה, ברגע האחרון, כשכבר אין ברירה והנושא מצטייר תקשורתית עבור הממשלה, לא טוב.

אסור לסגוד לוועדי עובדים כוחניים, המהווים בפני עצמם סכנה לא קטנה לצדק החברתי הכולל. אבל מנגד, אסור גם לוותר לממשלה הדואגת לבעלי ההון על חשבון מי שידם אינם משגת. השביתות בישראל נראות כשפה היחידה המובנת לנערי האוצר, העמלים נואשות לקידומם האישי על ידי חשיבה ותכנון של פגיעה בעובדים נטולי התארגנות וכוח, שאינם מסוגלים לדרוש גמול אנושי לעבודתם וזכויות ותנאי עבודה בסיסיים. נערי האוצר, כממציאי הגזרות הקשות אל מול השכבות החלשות בחברה, מיעדים עצמם, אחרי הוכחת רשעותם החברתית, לתפקידים בכירים בקונצרנים כלכליים עתירי רווחים. הם לא בדיוק מתעניינים בזכויות הפנסיה של העובדים במשק. שרי הממשלה, שנבחרו על מנת לייצג את כלל הבוחרים, לא מעיזים להפריע לביצוע מזימתם. שר האוצר המופקד עליהם וראש הממשלה המופקד עליו, מעודדים אותם לטובת תפיסתם הקפיטליסטית ההרסנית.

אז לפני שנכעס על השובתים, הבה נייחד מחשבה לגורמים לשביתות על ידי זלזול מתמשך ועושק רצוף ומקומם. כאלה הם נבחרנו. מתחילת השנה ולכל אורכה.