שוק עבדים באיזור התעשייה הישן

אזור התעשייה הישן, ראשון לציון. 5:30 לפנות בוקר. ברוכים הבאים לשוק העבדים. כשמסתיימים הבילויים במתחם הנהנתני של העיר, מגיעים אליו הפליטים מאריתריאה, שנדחפים אל כל טנדר ומוכנים לקחת כל עבודה, בכל מחיר. הפועלים הערבים מרמלה ומיפו מתלוננים שהם שוברים את מחירי השוק.הקבלנים עושים להם טובה וכל השאר בעיקר מתעלמים מקיומם. "אם נחזור יהרגו אותנו", הם אומרים, "אז עדיף להישאר כאן"

בזמן שישנתם: בחמש וחצי לפנות בוקר הם מתייצבים כאן, מתגודדים בחבורה באזור התעשייה הישן בראשון לציון, מול גדר אולם "הבוסתן של אליה", לצד הכניסה לחנייה של "מוטי פרץ חומרי בניין". כשכולם עוד ישנים, או מתעוררים לקפה ראשון של בוקר, הם כבר כאן, מודעים לעובדה שרק אם יתייצבו פה

מוקדם, עם מרפקים מוכנים, יהיה להם סיכוי לעבוד כמה שעות ולהרוויח כמה גרושים. מי שיאחר, יצטרך להעביר עוד יום בשיטוט, בחיפוש בפחים ובאכילת שאריות ארוחת צהריים של אחרים.

בשעה זו של הבוקר, הכל כך מוקדמת, אפילו הדרך לצומת בית דגן עדיין לא פקוקה. אבל יש מי שכבר התייצב ליום "עבודתו". בתקווה שתהיה עבודה. רובם צעירים, בני פחות מ־30, שברחו מגורל ידוע מראש באריתריאה. מי שעודד אותם לברוח היו הוריהם המבוגרים, שחלמו על עתיד טוב יותר עבור ילדיהם. הם עצמם לא היו מסוגלים לעמוד במסע הארוך. הצעירים האלה שמעו בקול הוריהם ויצאו לדרך, בתקווה למצוא קצת חמלה במקום החדש.

אז מצאתם כאן את מה שחיפשתם?

"כאן לא רודפים אותנו במיוחד", אומר עוואד ("לא חשוב מה שם המשפחה. עוואד זה מספיק"), תוך שהוא נעזר בשירותי תרגום מערבית של הפועלים, המגיעים מרמלה ומיפו, "המשטרה לא עושה לנו כלום, הממשלה לא עושה כלום".

אתם באים לכאן כל בוקר?

"כל בוקר. מחכים לקבלנים".

 כמה משלמים לכם?

"לפעמים 20 שקל, לפעמים גם זה לא, כי אומרים לנו, זה גלובלי. ברגע של התשלום הקבלן מוריד במחיר, כי הוא אומר שלא עבדנו מספיק טוב ולא עשינו בדיוק את מה שהוא דרש".

הם עדינים, מחייכים חיוך מבויש. הם מוכנים לדבר, אבל לא בשמם המלא, מוכנים להצטלם, אבל מחייכים חיוך מריר. חלקם צעירים מאוד, בני 18 עד 20. המתחרים שלהם באזור התעשייה הם הפועלים הערבים, ילידי הארץ. "יש לנו יתרון, בגלל תעודת הזהות ורישיון העבודה", אומר יוסוף, פועל תושב יפו, "אבל הדרישות שלנו גבוהות יותר. הם מוכנים לעבוד ב־20 שקל, אנחנו לא. אין להם רישיון עבודה, זה בעייתי למעסיקים, והם גם לא יודעים את העבודה כמונו".

 אז יש מקום לכולם?

"זה בעיה. הם לוקחים לנו את העבודה כי הם זולים ואפשר לעשות איתם מה שרוצים, לתת להם את העבודה הכי קשה שיכולה להיות. אנחנו עולים יותר, אבל שווים יותר".

מה יהיה?

"מה שלא יהיה, לא נחזור לאריתראה", הוא אומר, "וגם אם יכריחו אותנו, נברח שוב. אם נחזור יהרגו אותנו, זה בטוח. איך שנגיע נמות. אז עדיף להישאר כאן, אפילו ככה".

עיריית ראשון לציון. החברה לביטחון: "מבדיקה שנערכה במקום על ידי אגף הסיור והשיטור בחברה לביטחון וסדר ציבורי, העובדים ששהו במקום הינם פליטים וברשותם תעודות. עם זאת, פקחי החברה ימשיכו לבצע ביקורות במקום באופן קבוע".

הכתבה המלאה מתפרסמת בסוף השבוע ב"ידיעות ראשון".

קרקיט: ורד קמינסקי  MYnet
http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-3972644,00.html