המדינה לקחה, המדינה לא תשלם

בית המשפט העליון דחה בימים אלו בקשה לדיון נוסף שהוגשה על ידי מאות בעלי קרקע פרטיים בבקשה כי יורה על קיום דיון נוסף בהרכב מורחב בפסק דין שניתן על ידו לפיו הוכשרו פעולות של משרד הביטחון אשר סגר בגדר מקרקעין של מאות בעלים פרטיים במערב העיר ראשון-לציון משך קרוב לארבעים שנה ללא תשלום פיצוי.

משמעות דחיית הבקשה לדיון נוסף היא כי משרד הביטחון קיבל הכשר לפעולותיו הנעשות על בסיס תקנות אשר הותקנו לפני כשבעים שנה, עוד לפני קום המדינה, והמאפשרות לו להטיל צו סגירה על קרקעות ובכך להתחמק מהצורך לפצות את בעלי מקרקעין בגין הפקעת קרקע דה פקטו.

על פי נתוני משרד הביטחון כ-¼ מהקרקעות במדינה סגורים בצו רמטכ"ל, ללא שמשולמים לבעלי הקרקע פיצויים לכן להכרעת בית המשפט העליון השפעה על בעלי קרקעות רבים בישראל שהצבא למעשה הפקיע מהם קרקעות במסגרת הטלת צו סגירה על מקרקעין שבבעלותם ועתה נקבע שהם לא יקבלו פיצוי

בפס"ד שניתן לפני מספר חודשים במסגרת ע"א 2281/06 אפשר למעשה בית המשפט העליון למשרד הביטחון, בהכשר של חוק מנדטורי, להפקיע מאזרחים מקרקעין לגדר אותם ולעשות בהם שימוש משך עשרות שנים וזאת מבלי שיינתן לבעלי הקרקעות כל פיצוי בגין השימוש הנ"ל.

פסק הדין עסק בקרקע בשטח של מאות דונמים המצויה על חוף ימה של העיר ראשון-לציון. הקרקע מצויה בבעלות מאות רבות של בעלים פרטיים.בשנת 1973 הוציא הרמטכ"ל דאז רב אלוף דוד אלעזר צו סגירה על שטח במערב העיר ראשון-לציון סמוך לחוף הים. צו הסגירה הורה על גידור שטח של כ-150 דונם ועל יתרת שטח החלקה בשטח של כ-178 דונם הוטלו מגבלות בניה ומגבלות גישה מוחלטות.

למרות עשרות השנים שחלפו, והעובדה שהמדובר בקרקע בעיר ראשון לציון ולא קרקע הסמוכה לגבול,הרי שמאז שנת 1973 ועד ימינו אלה מחזיק ומשתמש משרד הביטחון, באופן בלעדי וייחודי בשטח המגודר.

מהלך עשרות השנים הללו נמנעת מבעלי המקרקעין, הגישה לחלקה והיכולת לממש זכויותיהם בה והוטלו על החלקה מגבלות חמורות המונעות תנועה מוחלטת של אזרחים במקום. המשמעות היא כי אין לבעלים כל אפשרות ממשית להשתמש בקרקע שבבעלותם.
אם זה לא מספיק, הרי שבמהלך כל השנים בהם לא שילמה להם מדינת ישראל דמי שימוש ו/או הפקיעה הקרקע באופן שיחייב תשלום פיצויים, נדרשו ושילמו מאות הבעלים הפרטיים למדינת ישראל מס-רכוש בגין "הקרקע שבבעלותם", זאת חרף העובדה שאותה מדינה היא זו המונעת מהם אפשרויות לגישה ולשימוש בחלקה (זאת מאחר והחלקה לא הופקעה אלא "רק" הוטל עליה צו סגירה).

מאות בעלי הקרקע ביקשו כי משרד הביטחון העושה שימוש במקרקעין שבבעלותם ישלם לפחות דמי שימוש בגין השימוש שנעשה על ידו.ראוי לציין כי אם משרד הביטחון היה מפקיע את הקרקע ולא מנצל תקנה מנדטורית על מנת להוציא "צו סגירה" לתקופה של למעלה מארבעים שנה היה על משרד הביטחון לשלם לבעלים פיצוי רב. כל שופטי ההרכב סברו בפסק הדין כי התנהלות משרד הבטחון אינה תקינה אולם באשר לסעדים נחלקו הדעות.

השופט יורם דנציגר, בדעת מיעוט, סבר שיש לקבל את הערעור היות וכיום, נוכח מעמד העל לו זכתה זכות הקניין,על בית המשפט המפרש חוק לבחון האם לא הגיעה העת לקבוע כי בגין הוצאת צו סגירה, ובמיוחד כאשר צו הסגירה לא ניתן לתקופה מוגבלת בלבד אלא לשנים ארוכות, יש ליתן פיצוי בגין הפגיעה הגלומה בצו הסגירה. לעומתו השופטים א' פרוקצ'יה וס' ג'ובראן סברו בדעת רוב כי יש לדחות את הערעור ו"להשאיר את הסוגיה למחוקק", אם כי גם הם הביעו הסתייגות מהתנהלותו זו של משרד הבטחון.

אתמול דחה השופט ריבלין בקשתם של בעלי הקרקעות לדיון נוסף, ציין אף הוא כי התוצאה המעשית של פסק הדין היא קשה כלפי אותם בעלי קרקעות, ובעלי קרקעות אחרים שמקרקעיהם סגורים בצו סגירה, והפנה אף הוא את הנושא לפתחו של המחוקק.

ראוי לציין כי המשמעות של דחיית הבקשה לדיון נוסף היא קשה שכן פרט לכך שהיא מכשירה התנהלות לא תקינה של המדינה, היא מביאה לכך שלא יהיה למדינה כל תמריץ לפנות את אותן הקרקעות, להגדיל באמצעות כך את עתודות הקרקע במרכז הארץ, ולהעתיק את אותם שטחים לאזורי הפריפריה, שכן ממילא נכון למצב המשפטי השורר כיום אין היא מחויבת בתשלום פיצוי בגין שימוש זה.

מבדיקה שנעשתה עולה כי בכוונת בעלי הקרקעות לפנות במסגרת בג"ץ על מנת שניתן יהיה, לכל הפחות, למנוע את המשך השימוש שעושה המדינה מבלי שיינתן בגינו כל פיצוי.

מאות בעלי הקרקע יוצג בהליכים אלו באמצעות עו"ד שמואל שוב והילה לביא ממשרד משה שוב ושות', והמדינה יוצגה ע"י עו"ד משה גולן.

קרדיט: מערכת טלנירי www.talniri.co.il