כשהצל הופך לשיקול תכנוני: כך שומרים בראשון לציון על העצים הוותיקים

עץ בוגר בן עשרות שנים אינו רק עוד פריט בנוף העירוני. הוא מספק צל להולכי רגל ולרוכבי אופניים, מפחית את החום ברחובות, משפר את איכות האוויר והופך את המרחב הציבורי לנעים יותר. למרות זאת, עצים ותיקים רבים בישראל נכרתים במסגרת עבודות פיתוח ותשתיות.

בכתבה שפורסמה בנושא שמירת העצים במרחב העירוני הובאה ראשון לציון כדוגמה לעיר שבה הוחלט להפוך את שימור העצים לעיקרון תכנוני. המשמעות היא שהעצים הקיימים נלקחים בחשבון כבר בשלבי תכנון המדרכות, הכבישים, שבילי האופניים והתשתיות – ולא רק לאחר שהתוכנית הושלמה.

לדברי אחד מאנשי המקצוע שרואיינו, השאלה שצריכה להישאל לפני כריתת עץ היא האם ניתן לשנות את התכנון ולשמור עליו. לדבריו, עץ בן 40, 50 או 60 שנה מעניק צל שאי אפשר לקבל משתיל חדש בתוך שנתיים או שלוש.

לפי הפרסום, יישום הגישה בראשון לציון סייע לאורך השנים בשמירה על אלפי עצים ותיקים. בחלק מהמקרים ניתן להתאים את תוואי המדרכה או שביל האופניים לעץ הקיים, ובמקרים אחרים לבחון העתקה במקום כריתה.

מעבר לתרומה הסביבתית, לעצים יש משמעות ישירה בחיי היום־יום של התושבים. ברחובות ללא צל, ההליכה בחודשי הקיץ הופכת לקשה ולעיתים בלתי אפשרית בשעות החמות. עצים ותיקים מסוגלים להפחית את עומס החום, לעודד הליכה ורכיבה ולהקטין את התלות ברכב הפרטי.

הגישה המיושמת בראשון לציון ממחישה כי פיתוח עירוני ושמירה על הסביבה אינם בהכרח מטרות סותרות. כאשר העצים מסומנים ונבדקים כבר בתחילת התכנון, ניתן במקרים רבים לקדם את הפרויקט בלי לוותר על אחד המשאבים העירוניים החשובים ביותר – הצל.