התחזה לשוטר ושדד קשיש מראשון לציון - העליון דחה את ערעורו על חומרת העונש
גולן רחמים, תושב אזור, הורשע לאחר שהתחזה יחד עם אדם נוסף לשוטר וביצע עבירות נגד שני קשישים, בהם תושב ראשון לציון. בית המשפט המחוזי גזר עליו 38 חודשי מאסר בפועל, אך הוא ביקש להקל בעונשו. שופטי בית המשפט העליון דחו פה אחד את הערעור: "מעשיו של המערער חמורים"
בית המשפט העליון דחה את ערעורו של גולן רחמים, תושב אזור, שהורשע בשורה של עבירות שבוצעו במסגרת שני אירועים מתוכננים שבהם התחזה יחד עם שותפו לשוטר ופגע בקשישים, כאשר אחד האירועים התרחש בראשון לציון.
הפרשה נחשפה בשנת 2024, אז הוגש כתב אישום נגד רחמים ושותפו, אבישי אביטבול מרמלה. לפי כתב האישום, השניים הגיעו בשתי הזדמנויות לבתיהם של אנשים מבוגרים ברמת גן ובראשון לציון, הציגו את עצמם בכזב כשוטרים ונטלו מהם כסף ורכוש.
רחמים הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות ובהן דרישת נכס באיומים, התפרצות, גניבה, התחזות לעובד ציבור, קבלת דבר במרמה, גניבת רכב, נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא רישיון. בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר עליו 35 חודשי מאסר בפועל, והפעיל מאסר מותנה באופן חלקי, כך שבסך הכול נגזרו עליו 38 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נוספים.
מפסק הדין עולה כי באחד האירועים הגיעו השניים לביתו של קשיש יליד 1947 והציגו עצמם כשוטרים. הם דפקו בחוזקה על הדלת וקראו כי הגיעו לבצע חיפוש. כאשר הקשיש דרש לראות תעודת שוטר או צו חיפוש, איים עליו רחמים והזהיר אותו כי ברשותו נשק. השניים נטלו את ארנקו ואת הטלפון הנייד שלו ואף לקחו את מפתחות רכבו.
כחודש וחצי לאחר מכן ביצעו השניים אירוע נוסף נגד קשיש יליד 1953. הפעם הגיעו לדירתו כשהם חובשים כובעים שנחזו לכובעי בלשים במשטרה והודיעו לו כי הוא "מוזמן לחקירה". בהמשך נטלו את ארנקו ואת מפתחות רכבו וגנבו את המכונית. רחמים נהג ברכב הגנוב אף שלא היה ברשותו רישיון נהיגה ותוך שהיה נתון בפסילת נהיגה.
רחמים ערער לבית המשפט העליון על חומרת העונש וטען, בין היתר, כי העונש שהוטל עליו חמור ביחס לזה שנגזר על שותפו וכי נפגע עקרון אחידות הענישה. הוא אף ביקש להתחשב בכך שמשך מאסרו אינו מאפשר לו ליהנות משחרור מינהלי.
הרכב השופטים דפנה ברק-ארז, אלכס שטיין ורות רונן דחה פה אחד את הערעור.
השופט שטיין קבע כי קיימת הצדקה להבדלים בענישה בין שני הנאשמים, בין היתר בשל עברם הפלילי, נסיבותיהם האישיות וסיכויי השיקום. עוד הבהיר כי שחרור מינהלי אינו זכות המוקנית לאסיר ולכן אינו יכול לשמש עילה להפחתת עונש המאסר.
בפסק הדין הדגיש העליון את חומרת הפגיעה בקורבנות המבוגרים ואת הניצול של האמון שרוחש הציבור למשטרה: "מעשיו של המערער חמורים", קבע השופט שטיין, והוסיף כי העובדה שהקורבנות בשני המקרים היו אנשים מבוגרים מוסיפה לחומרת המעשים. עוד צוין כי ההתחזות לשוטרים פוגעת לא רק בקורבנות עצמם, אלא גם באמון הציבור במשטרה.
בסופו של דבר קבעו השופטים כי העונש שנגזר על רחמים הולם את חומרת העבירות ואת נסיבות ביצוען, והותירו את 38 חודשי המאסר על כנם.
