ב-22:00 קיבל הודעה על קשישה רעבה - שעה אחר כך ראש העיר עמד בדלת שלה עם רכב מלא באוכל
סיפור אנושי יוצא דופן בראשון לציון: תושבת העיר פגשה בשעת ערב קשישה בת 80 שאספה בקבוקים כדי להשיג כסף לאוכל ולתרופות עבור בעלה החולה. היא שלחה הודעה לראש העיר רז קינסטליך – ולא ציפתה למה שקרה בתוך פחות משעה. בסביבות 23:00 הגיע קינסטליך בעצמו לביתה של הקשישה, כשמכוניתו עמוסה במצרכי מזון
לפעמים דווקא בשעה מאוחרת, ברחוב כמעט שגרתי, מתרחש רגע שמזכיר עד כמה מחווה אנושית אחת יכולה לשנות עבור מישהו עולם שלם. זה בדיוק מה שקרה השבוע בראשון לציון.
בשעה 21:30 לערך הייתה אמבר, תושבת העיר, בדרכה הביתה לאחר יום עבודה, כאשר הבחינה באישה מבוגרת, כבת 80, עוברת ברחוב ואוספת בקבוקי פלסטיק. הקשישה פנתה לעוברים ושבים ושאלה אם יש ברשותם בקבוקים שיוכלו למסור לה.
אמבר לא הצליחה להמשיך בדרכה כאילו לא ראתה דבר. היא עצרה, ניגשה אל האישה ושאלה אותה מדוע היא נאלצת לאסוף בקבוקים בשעה כזו. התשובה שקיבלה טלטלה אותה.
לדברי אמבר, הקשישה, רחל, סיפרה לה כי בעלה חולה מאוד, וכי מצבו הכלכלי של בני הזוג קשה עד כדי כך שאין בידיהם די כסף לרכישת תרופות ומזון. בבית, סיפרה לה, המקרר כמעט ריק.
לאמבר היו באותו רגע רק 50 שקלים בארנק. היא מסרה אותם לרחל, לקחה ממנה את כתובת ביתה והמשיכה הביתה - אבל המפגש לא נתן לה מנוח. היא לא הצליחה לשכוח את האישה המבוגרת שהסתובבה בלילה ואספה בקבוקים כדי לנסות להשיג עוד כמה שקלים.
בסביבות השעה 22:00 נזכרה אמבר במפגש שהיה לה לפני כחמש שנים עם ראש עיריית ראשון לציון, רז קינסטליך. לדבריה, קינסטליך אמר לה אז שאם תיתקל באדם הזקוק לעזרה - שלא תהסס לפנות אליו. היא החליטה לנסות.
אמבר שלחה לראש העיר הודעה וסיפרה לו על הקשישה שפגשה, על בעלה החולה ועל הבית שבו חסרים אפילו מוצרי מזון בסיסיים. כעבור כעשר דקות בלבד הגיעה התשובה. "היי, זה בסדר. מה הכתובת?", כתב לה קינסטליך.
אמבר העבירה לו את הכתובת. מבחינתה, עצם המענה בשעה כזו כבר היה מפתיע. אלא שכעבור זמן קצר התברר לה שראש העיר לא הסתפק בהעברת הפנייה לגורמי הרווחה או בשליחת אדם אחר למקום.
בסביבות השעה 23:00 הגיע קינסטליך בעצמו לביתה של רחל. לדברי אמבר, הוא הגיע ברכבו הפרטי, שהיה עמוס במצרכי מזון שרכש: פירות וירקות, מוצרים קפואים, שימורים, אורז, פסטות ומצרכים נוספים.
כדי להעלות את כל השקיות לבית הוא אף ביקש את עזרתם של שני צעירים שהיו ברחוב, ויחד הם נשאו את המצרכים אל דירתה של הקשישה.
עבור רחל, שבשעות הערב עוד אספה בקבוקים ברחוב כדי להשיג כסף למזון ולתרופות, היה זה רגע שקשה היה לדמיין רק זמן קצר קודם לכן. ועבור אמבר - היה זה רגע שלא תשכח.
לדבריה, לפני שעזב את המקום פנה אליה קינסטליך ואמר בפשטות: "תודה שסימסת, אני כאן להכול".
מאחורי הסיפור הזה עומדת קודם כול מציאות כואבת: אישה בת 80 שנאלצת, לפי עדותה של אמבר, לאסוף בקבוקים בשעות הלילה כדי לעזור לה ולבעלה החולה להתקיים.
אבל בתוך המציאות הזו נולדה גם שרשרת קטנה של אנושיות: תושבת אחת שלא חלפה על פני הקשישה והתעלמה, הודעה אחת שנשלחה בשעה מאוחרת - וראש עיר שבחר, על פי העדות, לא להסתפק בשיחת טלפון או בהעברת הטיפול הלאה, אלא לצאת בעצמו, לקנות מזון ולהגיע עד לפתח הבית.
לעיתים, בין ישיבות, תקציבים, כותרות ופוליטיקה מקומית, מנהיגות נמדדת דווקא ברגעים שאיש אינו מתכנן מראש - כשאין במה, אין טקס ואין מצלמות.
ובלילה הזה בראשון לציון, עבור אישה אחת בת 80, מקרר שהיה כמעט ריק התמלא באוכל - ובעיקר בתחושה שמישהו ראה אותה ולא השאיר אותה לבד.
