"אנחנו חיים בסרט אימה": דיירים בראשון לציון חוששים משכנם המעורער בנפשו

דיירים בבניין מגורים בראשון לציון מספרים כי בתקופה האחרונה חייהם הפכו לשגרת פחד וחרדה, בעקבות התנהגות חריגה ומטרידה של אחד השכנים, צעיר בשנות ה־20 לחייו. לטענתם, מה שהחל בפגיעה ברכוש ובהטרדות שונות, החריף בשבועות האחרונים והוביל לכך שחלק מהמשפחות חוששות אפילו לצאת מדירתן.

המקרה פורסם לראשונה על ידי כתבת N12 ציונה דסטה..

לדברי השכנים, הצעיר התגורר במשך כשש שנים בדירה יחד עם אימו. בשבועות האחרונים, לטענתם, האם עזבה את הבית בעקבות עימותים ומריבות עמו, ומאז הוא מתגורר לבדו. השכנים מספרים כי בתקופה זו חלה החרפה בהתנהגותו ובתחושת האיום בבניין.

בין היתר טוענים הדיירים כי שמן נשפך בשטח הבניין, מצלמות נמרחו בסיליקון ובאחד המקרים תועד השכן כשהוא מגיע לדלת של משפחה המתגוררת מולו כשבידו מברג.

"אנחנו נמצאים במצב שאני לא יודעת מה לעשות", סיפרה דינה זילברשטיין, המתגוררת מול דירתו. לדבריה, המשפחה התקינה מצלמה בעינית הדלת בעקבות החשש. "ראינו בסרטון איך הוא מגיע עם מברג, תוקע אותו בדלת שלנו, מגרד שם ושם סיליקון. כשאת רואה את התמונות הללו מול הפרצוף, זה נראה לקוח מסרט אימה".

"הילד שלי בהיסטריה"

.

לדברי זילברשטיין, המצב משפיע באופן קשה גם על בנה בן ה־10. "הוא פשוט בהיסטריה. ילד שבחופש הגדול וגם עכשיו אמור להסתובב וליהנות, מפחד לצאת לחדר המדרגות. בכל פעם שהוא נכנס או יוצא, הוא מבקש ממני לעמוד בחוץ ולשמור עליו".

לדבריה, החשש מלווה את המשפחה גם בשעות הלילה: "הוא לא ישן טוב בלילה ומפחד שהשכן יעבור למרפסת שלנו. אנחנו מרגישים מבועתים".

ר', שכנה נוספת בבניין, מתארת תחושה דומה. "אנחנו חיים בפחד מתמיד, הבהלה פה היא יום־יומית. אי אפשר לדעת מה יוליד רגע ואיך אירוע תמים בחדר המדרגות עלול להסתיים. אנשים פה מפחדים להוציא את הזבל או לתת לילדים לרדת לבד במעלית. כל רעש קטן במסדרון מקפיץ את כולנו".

"למה מחכים – שמישהו יירצח?"

.

הדיירים חוששים כי ללא התערבות של הרשויות המצב עלול להחריף. ר' אף הזכירה בשיחה את האירוע הקטלני בבית שמש ואמרה: "ההרגשה היא שרק מחכים שיקרה אסון כדי שמשהו יזוז. כבר ראינו מה קרה בבית שמש. למה בדיוק מחכים, שמישהו יירצח? רק אז יתחילו לטפל? למה לא לטפל בבעיה לפני שיהיה מאוחר מדי?".

לדברי הדיירים, הם כבר פנו למשטרה והגישו תלונה, אולם לטענתם נאמר להם כי כל עוד לא בוצעה תקיפה, אפשרויות הפעולה מוגבלות.

זילברשטיין מספרת כי פנתה גם לפסיכיאטר המחוזי. "התשובה שקיבלנו בחזרה הייתה 'תפנו למשטרה, אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר'. אז איך זה ייתכן? זה התפקיד הישיר שלהם".

השכנים מדגישים כי מבחינתם הביקורת אינה מופנית כלפי הצעיר עצמו, אלא כלפי המערכות שלטענתם אינן מצליחות לתת מענה למצב.

"הבן אדם חולה, הוא לא מבין מה הוא עושה ואנחנו מבינים את זה", אומרת זילברשטיין. "מקומו פשוט לא בתוך סביבה נורמטיבית ללא השגחה וטיפול. אנחנו מרגישים שנפלנו בין הכיסאות של הבירוקרטיה. המשטרה מפנה לפסיכיאטר, הפסיכיאטר מפנה למשטרה, ואנחנו נשארים לבד בבית עם פחד וחשש שנצא ואולי לא נחזור".