שנתיים להיעלמות היימנוט וניסיון חטיפה בבאר שבע: כך נראה אובדן הביטחון של ההורים
17.12.25 / 08:58
אתמול קראתי על ניסיון חטיפת ילדה בבאר שבע. לכאורה, המקרה הסתיים בלי פגיעה, אבל בשביל הורים רבים וגם בשבילי זו לא הייתה עוד ידיעה שאפשר לדפדף הלאה. זו הייתה תזכורת כואבת ומטלטלת לכך שהיעלמות של ילדה בישראל היא לא סיפור מהעבר, אלא מציאות שעדיין מרחפת מעלינו. לפי הפרסומים, מדובר במשפחה שעברה מצפת לבאר שבע, והילדה שניצלה היא חברה של היימנוט קסאו הילדה מצפת שנעלמה לפני כמעט שנתיים, ומאז לא נמצא כל קצה חוט לגורלה. גם אם המשטרה עדיין בודקת האם יש קשר ישיר בין המקרים, עצם המחשבה שיכול להיות קשר כזה אמורה להדליק נורה אדומה אצל כל הורה ולזעזע כל מי שאחראי על ביטחון הילדים שלנו.
אני כותב את הדברים האלה כהורה.
הורה לילדים שיוצאים מהבית מדי יום, ואני מודה בכנות תחושת הביטחון שלי נסדקה.
היימנוט קסאו לא נעלמה בנסיבות חריגות: היא לא ברחה, לא הסתבכה ולא חיה בשוליים מסוכנים.
היא הייתה ילדה רגילה שיצאה מהבית ולא חזרה. שנתיים חלפו מאז, ובזמן הזה לא התקבלו תשובות ברורות, לא למשפחה ולא לציבור.
שנתיים הן פרק זמן בלתי נתפס.
במדינה עם מערכות מעקב, מצלמות, טכנולוגיה ויחידות חקירה מתקדמות, העובדה שילדה יכולה להיעלם מבלי שייוותרו עקבות אינה גזירת גורל היא כשל. הציבור שומע שוב ושוב אמירות כלליות על חקירה שנמשכת ועל כיוונים שנבדקים, אך כמעט שלא ניתנת שקיפות, ואין תחושת דחיפות אמיתית.
משפחה אחת ממשיכה לחיות בין תקווה לייאוש, והציבור לומד להתרגל לשתיקה.
ניסיון החטיפה בבאר שבע מחדד את השאלה הקשה
האם המקרה של היימנוט טופל באופן שמונע את המקרה הבא. אם גם היום ילדה עלולה להפוך למטרה, סימן שהלקחים לא הופקו במלואם.
כהורים אנחנו נאלצים לשאול שאלות בסיסיות שלא היינו אמורים לשאול במדינה מתוקנת האם דפיקה בדלת מספיקה, האם תמימות של ילד הופכת אותו לפגיע, והאם האחריות על ביטחון הילדים הועברה בשקט מהמדינה אל כתפי ההורים.
זה איננו סיפור פרטי של משפחה אחת מצפת או אירוע נקודתי בבאר שבע. זהו סימן אזהרה רחב לחברה שלמה.
שתיקה במקרה כזה איננה ניטרלית, היא מאפשרת לכשל להימשך.
האחריות של התקשורת היא לא לתת לפרשה הזו להיעלם, האחריות של המשטרה היא לפעול בשקיפות ובנחישות, והאחריות של המדינה היא להודות שיש כאן בעיה עמוקה ולתקן אותה.
ובעיקר, האחריות שלנו כהורים היא לא לשכנע את עצמנו שזה רחוק מאיתנו. אם זה קרה להיימנוט, ואם זה כמעט קרה שוב בבאר שבע זה יכול לקרות לכל ילד.
ביטחון ילדים אינו פריבילגיה ואינו נושא שולי. זהו מבחן בסיסי של מדינה, וכרגע התחושה היא שהמבחן הזה עדיין לא נפתר.
