בשבוע שעבר החלו 300 אלף סטודנטים, מתוכם 236 אלף לתואר ראשון, את לימודיהם ב-67 מוסדות להשכלה גבוהה. לרגל פתיחת שנת הלימודים האקדמית החלטנו לצאת למסע בין מוסדות הלימוד כדי לשרטט פרופיל של הסטודנט הישראלי ולנסות להבין איך נראה דור העתיד של המדינה, ועד כמה הוא חרד לגורלו, אם בכלל.

המכללה למינהל: עובדים בלי הפסקה הסטודנטים שנכנסו בשבוע האחרון לבניין התקשורת המפואר והאדום בכניסה לקמפוס של המסלול האקדמי המכללה למינהל בראשון לציון, שלידו חנה ואן הפולקסווגן שמזוהה עם תחנת הרדיו הסטודנטיאלית "קול הקמפוס", דמו מאוד זה לזה בלבוש, בתסרוקת ובהליכה הנמרצת והבטוחה. החניון היה מלא עד אפס מקום, ולצד מכוניות צנועות כמו יונדאי גטס אפשר היה למצוא יגואר ומרצדס מפוארות. הקמפוס, שמונה 12 אלף סטודנטים, המה דוכני תכשיטים ובגדים שניצבו ליד כר הדשא המרכזי לכבוד פתיחת שנת הלימודים.

10% מהסטודנטים לומדים בחוג לתקשורת, ו-61% מהסטודנטים לומדים מינהל עסקים, כלכלה או משפטים. 55% מהסטודנטים במכללה הם נשים, אך בחוג למדעי המחשב שיעורן צונח ל-25%.

לדברי נתאי לוי, 24, סטודנט לכלכלה ולניהול, "יש אצלנו אנשים עם שאיפות מאוד חזקות, אבל צריך לשבת ולקרוע את עצמך כדי להגיע להישגים. נתקלים פה בכל סוגי האנשים - דתיים, ערבים, גם אנשים מחו"ל". העול הכלכלי, מספר לוי, הוא אחד הדברים הראשונים שעולים בשיחות בקמפוס. "הסיטואציה הזו קשה. חותכים אותך מלמעלה מבחינת המשכורת, וגם מלמטה מבחינת עלויות המחיה. אני עובד בחצי משרה, שוכר דירה בראשון לציון ומקבל עזרה מההורים כי קשה להתקיים. אני עובד בשביל ההוצאות החודשיות. זו המציאות שבה אנחנו נמצאים היום. מי שרוצה יכול לקדם את עצמו. זה לא פשוט, אבל מי שרוצה צריך לקחת זאת כמטרה".

בשונה מלוי, עומר חודורוב, 24, שלומדת משפטים ותקשורת שנה שלישית וגרה אצל הוריה במושב ניר צבי, עוד לא מצאה את הכיוון המדויק. "הבנתי שלא כדאי ללמוד רק משפטים בגלל המצב הקשה בתחום, אז בחרתי חוג נוסף. בימים אלה אני מתגבשת לכיוון האקדמיה, כי אני מאוד נהנית במכללה, אבל עדיין לא יודעת לאן הרוח תיקח אותי". כמו סטודנטים רבים, המגורים אצל הוריה הם בבחינת ברירת מחדל. "בשנה ראשונה מילצרתי, אבל התקשיתי להחזיק בעבודה. היום אני מדריכה ילדים בבתי ספר בתחום המשפטים, אני עוזרת מחקר ומתרגלת ועובדת בחברת נסיעות".

את הלימודים היא מימנה בעזרת ההורים ובעזרת מלגת הצטיינות שהעניקה לה שכר לימוד של שנתיים. "את יתר הדברים אני מממנת בעצמי. אין הרבה סטודנטים שמצליחים ללמוד בלי לעבוד כלל. המכללה מציעה לעבוד בפרויקטים חברתיים רבים, והסטודנט הממוצע עובד ולא מגיע לכל השיעורים". בניגוד לחלק מעמיתיה, שמתייחסים למכללה בעיקר כאל מקום שמאפשר ללמוד ולהתקדם לעבר עתיד מקצועי מבוסס, חודורוב סבורה שבקמפוס יש חיי חברה ענפים. "כל סטודנט מבין שאלה השנים הכי טובות. כשאני חושבת על התואר זה לא רק לימודים, אלא גם רכישת חברים והנאה".

קרדיט: עדי הגין TheMarker

לכתבה המקורית לחץ כאן