"במה חופשית" - המדור נפתח בעקבות מכתבים רבים בנושאים מגוונים המגיעים למערכת מאזרחים איכפתיים הכותבים בנושאים הנוגעים לליבם כתושבים בכלל וכאזרחי המדינה בפרט . היום המדור מארח את וורצ'אדר קרן אגניהו, סטודנטית לתואר שני ללימודי משפחה-המסלול האקדמי המכללה למנהל, קמפוס ראשון לציון.

לאן  נעלמה הסמכות ההורית במשפחה האתיופית?

המשפחה האתיופית נמצאת במשבר שנוצר כתוצאה מהמעבר למדינה ולתרבות חדשה, אשר הביא להשלכות קשות בתחומי חיים רבים. מחקרים רבים מוכיחים שהמחיר הכבד ביותר נגבה בתוך המערך המשפחתי . ההורים מאבדים את מקומם וביטחונם ביכולתם לתפקד כבעלי סמכות, נוצר בלבול תפקידים בין ההורים לילדיהם, מופיעה תחושה חזקה מצד ההורים של אובדן שליטה על המתבגרים, ההתערבות בחיי הילדים פוחתת, וכן ישנו קושי בהסתגלות לסביבה החדשה. לעומתם, הילדים "מסתגלים" מהר מאוד לסביבה החדשה, אך  מהר מאוד  הם מאבדים את זהותם ואת בטחונם העצמי,  עקב כך הם נוטים לחפש זהות חדשה ואף לאמץ אותה, למשל חיקוי דמויות אפרו אמריקאית. בעצם הילדים ובני נוער נמצאים במצב של חוסר יציבות בזהות העצמית- מצד אחד התרחקו מהמוצא והתרבות שלהם ומאידך, הם אינם מרגישים שייכים לתרבות המקומית, לכן הם מחפשים פורקן וביטוי עצמי דרך אלימות  ומרד כלפי הורים מורים וכלפי כל מי שמנסה לעזור.

המחקרים והמציאות כיום מעידים שהסמכות ההורית אינה כפי שהייתה בעבר בכלל ובמשפחה האתיופית ופרט. הורים, מורים ומנהיגים סובלים מהעובדה שמעמדם התערער. במושג סמכות הורית, הכוונה ליכולת של ההורים לשלב מתן חום ומתן אוטונומיה פסיכולוגית למתבגר, יחד עם דרישה להתנהגות בוגרת, היענות לכללים ולחוקים המקובלים במשפחה והימנעות מעשיית מעשים העלולים לפגוע בו. באתיופיה לסמכות הורית הייתה משמעות רבה בעיני המשפחה, כלומר הילדים שמעו בקול ההורים, ההורים לא  הכירו את המילה "לא", מה שההורים אמרו היה קדוש בעיני הילדים. באתיופיה היתה היררכיה ברורה ומוגדרת מאוד. לכל אחד מבני המשפחה היה תפקיד מוגדר ובאחריותו למלא את התפקיד אשר מוטל עליו. האב היה הסמכות העליונה בבית, סמכות האם הייתה הבאה בתור.

גם בין האחים הייתה חלוקת סמכות כזו שהאחים הגדולים היו אחראים על הקטנים במשפחה. האחים הקטנים תמיד שמעו בקולם של הגדולים וכולם יחד קיבלו את סמכותם של האב והאם במשפחה , אחרת הופיעו סנקציות  חינוכיות. רק לסבר  את האוזן עד כמה היררכית הסמכות הייתה חזקה: המעמד של הילדים וסמכותם נקבעה לפי מקומם בלידה ועל כן לכל ילד שנולד ניתן בנוסף לשם שנתנו לו הוריו,שם שבו האחים הקטנים השתמשו. זאת על מנת לתת כבוד ועוצמה לאח הגדול. 

אולם המצב בישראל הפוך לחלוטין ממה שהיה נהוג באתיופיה. להורים אין את הסמכות והעוצמה שהיו להם בעבר, מכיוון שהכלי החזק ביותר כבר לא  קיים. כוונתי היא לכך שהשפה, התקשורת בין ההורה לילד התערערה, כיוון שההורים לא מדברים באותה שפה שבה ילדיהם מדברים. מכאן, הילדים לא יכולים להבין את ההורים ולהיפך. הילדים לומדים את התרבות המקומית ששונה לגמרי מהתרבות שהייתה מוכרת באתיופיה ,ההורים נשארים מאחור מכיוון שלהם קשה יותר לתפוס את השפה ואת התרבות המקומית והם נהיו תלויים בילדים בגלל השפה וכתוצאה מזה נוצר מצב שהסמכות עברה לילדים . ההורה איבד את סמכותו ,הילד מתעלה על הוריו, מתבייש בהוריו בגלל אי ידיעת השפה והתרבות שאינה מתאימה למקום, הילדים מתנהגים לפי התרבות שהם חיים בה ושוכחים את התרבות שממנה הם באו. ההורים שהתייאשו מילדיהם מאשימים לא פעם את הממסד שגרם להתערערות סמכותם ומכאן מעבירים את האחריות על ילדיהם לממסד. הממסד לא מצליח למלא את מקומם של ההורים, ולטפל כראוי בילדים. לכן יוצא שמי שנפגע בסופו של דבר הם הילדים.

העדר הסמכות ההורית במשפחה האתיופית הוא הסיבה העיקרית לכך שכיום אנו עדים להידרדרותם של בני הנוער בקרב הקהילה האתיופית למקומות שאינם מאפיינים את תרבות מוצאם ולא אפיינו תרבות זאת בעבר, כגון:שוטטות, פשיעה, אלכוהול וסמים. המסקנה היא שהעדר סמכות הורית היא הגורם המרכזי לעלייה הדרמטית של תופעת האלימות והפשיעה בקרב ילדים ובני נוער.

מכאן נשאלת השאלה, האם יהיה אפשרי אי פעם להחזיר את סמכותם של ההורים בקהילה האתיופית ? לדעתי כן, וזאת ניתן לעשות באמצעות הרחבת סמכויות הורים, כגון: הפעלת תוכניות העצמה והדרכה להורים, שעשוים לחולל שינויים משמעותיים בפתוח ובשיפור  תקשורת עם ילדים, רמת המעורבות בחייהם, רכישת כלים ממוקדים לזיהוי צרכים, סיוע לתמיכה ולהתערבות בעת הצורך. הרחבת סמכויות צריכה להיעשות לא רק בקהילה האתיופית, אלא בחברה הישראלית כולה. אני חושבת שלא רק הורים מהקהילה האתיופית איבדו את סמכותם כהורים, אלא גם כלל ההורים בחברה הישראלית.

המדיניות הקיימת כיום לגבי סמכות הורית בכלל, לאו דווקא למשפחה האתיופית , היא שהכול פועל "לטובת הילדים"- שצריך לעשות הכול בשביל הילדים, להורים אסור לחנך את ילדיהם בדרך שלהם. לדוגמא: במשפחה אתיופית מספיק שהאבא היה מרים גבה ומסתכל על הילד מבלי להרים את הקול הילד היה יודע שהוא לא היה בסדר, במקרים קיצונים גם מכות בטוסיק היו חלק מחינוך ולא נחשבו לאלימות כלפי ילד, הילדים ידעו שזה גם לשם חינוך ולא אחרת.  המדיניות בישראל היא שהורה שמרים ידיים על ילד הוא אלים, זה לא חינוכי וצריך להיענש על זה, באופן הזה המדינה נותנת לגיטימציה לילדים להתלונן על כל דבר על ידי חוק זכויות הילד.

המדינה היא זו שלקחה את השליטה על חינוך ילדים מההורים, כלומר להורים כבר אין כמעט שום סמכות ושליטה על ילדיהם. אך למעשה החינוך הוא חסר גבולות והמדינה איננה מתמודדת עם ההשלכות של החינוך שפוגע בסמכות ההורית ומורית. לכן, הדרך היחידה לחזיר את סמכותם היא על ידי כך שהממשלה, הממסד, יתעסקו פחות בסנקציות  כלפי הורים אשר מנסים לחנך את ילדיהם  בשיטה של סנקציות חינוכיות, דוגמא משפחה אתיופית. אלא שהממסד יתעסק יותר בפעולות חיוביות, למשל לעודד  הורים להיות  הורה סמכותי אשר מסוגל להעניק לילדו חום ואהבה, מסוגל לקבוע כללים ותמיכה באוטונומיה של המתבגר. הכוונה היא לתת לילד יותר תמיכה ופחות ענישה. התמיכה של הממסד צריכה לבוא ע"י חוקים במדיניות משפחה אשר מטרתה להשיב את הסמכות ההורית במשפחה האתיופית, למשל לחוקק חוק שמחייב שהורה וילד ישתתפו פעם בשבוע בסדנא לחיזוק תקשורת ביניהם.

מדיניות נוספת, היא להכניס תכנים היסטוריים, תרבותיים ומנהגים של הקהילה האתיופית למערכת החינוך על מנת שהילדים האתיופים והלא אתיופים יכירו קצת לעומק את  הקהילה האתיופית. זאת כדי שהילדים האתיופים לא התביישו בזהותם ובמוצאם, כך  השגנו שתי מטרות, האחת היא שהילדים האתיופים יתחברו בצורה טבעית לחברה הישראלית כי החברה כבר מכירה אותם טוב יותר והשנייה היא שהילדים האתיופים יבינו את תרבותם וילמדו לכבד את הוריהם מבלי להתבייש בהם. ובאמצעות מדיניות חדשה זו נשיב סמכות הורית במשפחה האתיופית.

אני מציעה שהמדינה צריכה להתחיל להשקיע משאבים בחינוך על מנת לשנות  את המצב  העגום שבו שרויים בני נוער וילדים בקהילה האתיופית. המדינה אינה יכולה עוד להמשך  במדיניותה הקיימת  כי המחיר יהיה כבד. אני צופה תוהו ובוהו שאין לתאר במילים כי כבר היום רואים מה קורה עם הנוער האתיופי בשטח. כל סופי שבוע  אנו עדים למקרי אלימות קשים בין בני נוער כגון: שתיית אלכוהול, צריכת סמים, חשש מעורבות  עם עולם התחתון - סחר בסמים, שימוש בסמים, דקירות שלפעמים מגיעים עד כדי רצח. במקרה הטוב מגיעים במצב קשה לבית הורים, הסתבכות עם המשטרה פתיחת תיקים. בעתיד לא רק שההורים לא ישלטו על  חינוך ילדיהם, אלא גם המדינה לא תוכל להתמודד עם מה שהולך לקרות לכן אני קוראת למדינה שתתייחס ברצינות רבה לנושא נוער ואפילו תציב שר לענייני משפחה שיעשה סדר ויציע מדיניות משפחה חלופית שמתאימה  לתרבות ולמשפחה בכלל  ושתבלום את מה שעתיד להתרחש עם הנוער שלנו.

אני מאמינה שכל הורה רוצה בטובתו של הילד שלו ולכן הוא יעשה את המקסימום על מנת לחנך וקדם את ילדו לדרך הטובה ביותר. כיום ישנה הכרה רחבה בציבור בנוגע לחשיבות של הסמכות ההורית והחינוכית. יש קריאה להשבת סמכות הורית על רקע זה, אולם ההורים אינם מעוניינים בסמכות זו אשר מבוססת על יראה ופחד, על ציות עיוור ועל שימוש בכוח. סמכות הורית היא אינה רק מושג לגיטימי וחיובי אלא היא תנאי הכרחי לקיומה של מערכת יחסים תקינה בין ההורה לילד. אני מציעה להכניס תכנים חינוכיים במערכת החינוך בנוגע לסמכות הורית כחלק אינטגראלי החל מבית הספר היסודי. כך שהילדים יפנימו ויבינו ילמדו לסמוך על הוריהם מגיל קטן. אני חושבת שהמילה סמכות באה מהמילה לסמוך לכן כאשר יש סמכות בין הורה לילד אז במקום מאבקי כוח של שליטה הסמכות תתבסס על אמון, אהבה הערכה וכבוד במשפחה. ומכאן דרך המלך פתוחה.

וורצ'אדר קרן אגניהו

התמונות באדיבות אוצר התמונות הלאומי

# המדור מיועד לכל גיל ודעה ואתם מוזמנים לשלוח אלינו את דעותיכם בנושאי פוליטיקה מקומית/ארצית תרבות הפנאי, ספורט, רווחה, רכילות וכל נושא שלדעתכם יעניין את שאר הקוראים ואצלנו אורך המכתב לא קובע- אתם כותבים ואנחנו מפרסמים!