בימים אלה מבשילים פירות השקמים - הג'ומסים, בגנים,בפארקים ברחבי העיר, ובפארק בחולות סביב ראשון לציון. מי שהעביר את ילדותו בשנות החמישים והשישים בחולות, וודאי מתמלא געגועים לנוכח הבשלתם  בשנים הללו,  שלפני הקמת מרכזי הקניות הגדולים , הבילוי המועדף על ילדים היה בטיפוס על העצים ואכילת הפירות  המתקתקים.

"עץ השקמה, או כפי שהוא מכונה בספרות 'פיקוס השקמה', שייך למשפחת התותיים, עמה נמנים עצי התות, התאנה והפיקוס", אומרת נירית קריימן מומחית בנושאי טבע ומקרא.

"השם 'שקמה' קשור בתכונת ההשתקמות המהירה של העץ - גדיעה, סחיפה וכיסוי ע"י חולות נודדים -כל אלה אינם מפריעים לו והוא משתקם במהרה". הג'ומס -המבשיל בימים אלה ראוי למאכל.  הטעם המתקתק של הפרי מזכיר לרבים את ימי התום והנאיביות שהיו בארץ רק לפני כמה עשרות שנים, כפי שמתוארת ת"א הקטנה של פעם, זו עם השקמים והבית היחיד בחולות- במילות השיר "גן השקמים" שכתב יצחק יצחקי.

"פרי השקמה נראה כגודל תאנה וצבעו הופך מירוק לורוד", מסבירה קריימן, "עצי השקמה אפיינו בעבר את אזור השפלה. ביטוי לכך נמצא כבר במקרא כשדוד המלך ביסס את ממלכתו, וקבע בעלי תפקידים שיהיו ממונים על היבולים באזורי הארץ השונים. בין היתר הוא קבע שר הממונה 'על הזיתים והשקמים'. חז"ל מזכירים את נוכחותו של העץ כסימון גיאוגרפי, נאמר במשנה: 'סימן לשפלה – שקמים'. מעדויות חז"ל עולה כי הם גידולו את העץ גם כדי להפיק ממנו קורות לבנין".

השקמה נמצאת כיום ברשימת העצים האסורים בכריתה, כל פעילות הקשורה לעץ מצריכה אישור מיוחד. פרעוני מצריים קבורים בארונות העשויים מגזע שקמה - ואולי מכאן כינוי העץ באנגלית: תאנה מצרית.