החוק בישראל קובע שאסור לפטר עובדת בהיריון, ועל אחת כמה וכמה חיילת בקבע - אלא אם כן התקבל לכך היתר מיוחד משר הביטחון (וגם זאת לאחר קבלת אישור מוועדת כוח אדם מיוחדת, הכוללת את יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים).

במידה שנוצר מצב שכזה, החיילת חייבת לקבל הזדמנות לשטוח את טיעוניה. בכל מקרה, גם לשר הביטחון אין אפשרות לשחרר אשת קבע משירות צבאי בשל סיבות הקשורות אך ורק להיריון. ככל שההיריון במצב מתקדם יותר, ובכלל אם מדובר בסיטואציה שלאחר לידה, קטן מאוד הסיכוי שאכן יאושרו הפיטורים. 

כמו כן ראוי להזכיר שאין לפטר חיילת בשירות קבע הנמצאת בחופשת לידה או בחופשה ללא תשלום (חל"ת) אחרי חופשת הלידה, או בטווח של 60 יום לאחר חזרתה לשירות. גם פה נדרש היתר מיוחד משר הביטחון. החוק תקף גם לגבי טיפולי פוריות.

מכיוון שלחיילות בקבע אין ייצוג משפטי זהה לזה הקיים במדינת ישראל ככלל, פקודת מטכ"ל 36.0406 "הטבות עקב הריון והורות" מחייבת התערבות של אכ"א, על מנת לקבוע האם הפיטורים אכן היו מוצדקים.

 

אם כך איפה טמונה הבעיה?

בדיוק כפי שקורה עם חוקים אחרים התקפים באזרחות, לא תמיד הם מקבלים תוקף מלא כאשר מדובר במשרתים בצבא הסדיר ובצבא קבע - כך לפי משרד עורכי דין אלה הראל, המתמחה במשפט צבאי ובדיני עבודה. הדבר קורה מכיוון שאנשי צבא אינם מוגדרים כעובדים, והחוקים הנוגעים להם נחקקו במסגרת מיוחדת (דהיינו המסגרת הצבאית).

אומנם בשנת 2010 נחקק חוק שירות הקבע בצבא, אבל הוא מאמץ נוסח כללי מדי ואינו מתייחס לכל המקרים הרלוונטיים. לדוגמה, החוק משנת 2010 מתייחס בשוויון נפש הן לפיטורי אשת קבע בהיריון והן לפיטורי אשת קבע בחופשת לידה.

כדי למצות את מרב הזכויות המגיעות להן, מומלץ לנשות הקבע לשכור את שירותיו של עורך דין הבקיא במערכת המשפט הצבאית. גם אם הצבא לא היה מודע להיותה של חיילת קבע בהיריון או בטיפולי פוריות, ונמסרה לה הודעת פיטורים - אי ידיעת הצבא את מצבה של החיילת לא פוטר אותו מאחריות. 

חשוב מאוד להכיר ולמצות את הזכויות המגיעות לחיילת קבע שפוטרה, ואין לחתום על שום מסמך שאחר כך יתברר כמוותר על זכויותיה - כולם או חלקם. מכיוון שמערכת המשפט הצבאית כל כך שונה במהותה מזו האזרחית, מומלץ מאוד שלא להתמודד לבד עם סיטואציית פיטורים שכזו.