בישראל, לבית המשפט לענייני משפחה סמכות מקבילה כמו לבתי הדין הרבניים. קיים כמובן שוני מהותי בתפיסה בין שני בתי המשפט. פסיקת בית המשפט לענייני משפחה מבוססת על תפיסה חילונית ליברלית וזו בבית הדין הרבני מבוססת על תפיסה של הדין המקראי. התובע חייב לבחון בטרם הגשת התביעה איזו גישה תשרת אותו יותר בתביעתו, האם בהגשת התביעה בבית המשפט לענייני משפחה או אולי בהגשתה לבית הדין הרבני.

בטרם נקבע בישראל הקמתו של בית המשפט לענייני משפחה היו נוצרים לעיתים קרובות סכסוכים משפחתיים אשר חלקים ממנו היו נידונים בבתי המשפט השונים להם הסמכות המתאימה. לא פעם חלו מקרים בהם בני זוג היו נאלצים להתדיין במספר מקביל של ערכאות, כשכל ערכאה דנה בהיבט אחר של הסכסוך שנגלה ביניהם. הקמתו של בית המשפט לענייני משפחה הביא את פיזור הערכאות למסגרת אחת אשר ריכזה בתוכה את כל הערכאות הנוגעות לאותו סכסוך משפחתי מורכב.

פתיחת תיק גירושין בבית משפט לענייני משפחה נעשית באמצעות הגשת תביעה. לכל סעד יש לפתוח תיק בפני עצמו. את התביעה יש לנסח באמצעות עורך דין המומחה בתחום של דיני משפחה. לתביעה חשוב לצרף את כל המסמכים הרלוונטיים התומכים בטענות התובע. בין היתר נדרש התובע אף בתצהיר המאמת את הנטען בכתב התביעה. מעבר למקרה המתואר ישנה חשיבות רבה בתיאור הרקע לסכסוך המשפחתי ואף תיאור מפורט בדרישותיו של התובע - ענייני משמורת בגירושין, תשלום מזונות, כתובה, דרישות כספיות וכו'.

לאחר שהוגש כתב התביעה לבית המשפט לענייני משפחה ומנגד הוגש כתב ההגנה (נדרש להיות מוגש בתוך 30 יום מיום הגשת כתב התביעה) עוברים הצדדים להתנהלות בבית המשפט עצמו. לא פעם, הליכים אלו הופכים מורכבים ורגישים ולהימשך תקופה ארוכה משציפינו. אחד ממאמציו של בית המשפט הוא באפשרות להגיע להליך של פשרה בין הצדדים. הליך אשר חוסך לא פעם כאב רב לשני הצדדים אשר מוכנים להגיע לעמק השווה. כאן נעשה שימוש ביחידות הסיוע של בית המשפט כמו גם ברצונם של עורכי הדין של שני הצדדים להביא לסיום הסכסוך. במקרים ובהם הליך הפשרה לא צלח קובע בית המשפט מועד דיון להוכחות בתיק. בהתבסס על שמיעת ההוכחות, העדויות והראיות מתקיימת פסיקתו של השופט.

פעילותו של בית המשפט לענייני משפחה הוא במסגרת בית המשפט השלום. מי מהצדדים אשר מעוניין לערער על פסיקת בית המשפט השלום עושה זאת לבית המשפט המחוזי.