אין מושלם מלהכין שתי כתבות בלוקיישן אחד ותחת קורת גג אחת, זו משאת נפשו של כל עיתונאי. הגענו לביתם של משפחת סנדלר שעתיים לפני כניסת השבת לריאיון עם הבן הזמר רועי , הבית בשיא האקשן להספיק להדלקת הנרות ובאותה העת להשלים  את הבישולים האחרונים, את סידור הבית וניקיונו, את שטיפת החצר וארגון פינת הישיבה מתחת לפרגולה.

מיכאלה שזה עתה הגיעה מבית העסק שלה בתל אביב מפשילה שרוולים ובלי כל גינונים מצטרפת לעוזרת הבית לסידורי מטבח אחרונים, גם יוסי נכנס בסערה, נבהל מנוכחותנו מפני שלא ממש מעודכן על בואנו, סוקר את  הסירים, טועם ומכבד אותנו בנתח חלה עם מטבוחה בחריפות מושלמת ומצטרף למאמץ המשפחתי.

אנחנו בתוך הקלחת יושבים בשולחן האוכל המפריד בין חדר האורחים למטבח וממתינים לרועי שיתפנה מצילומי הגרדרובה עם צלם ידיעות לפינה במדור סוף השבוע.

בזמן ההמתנה אני סורק במבט את הבית ונפעם מאוסף פריטי הריהוט המסוגנן. כשאני כותב "אוסף" אני מתכוון לזה. חדר האורחים מורכב מפריטים בעלי סגנון שונה, גוונים שונים, כורסאות עתיקות ומחודשות, נברשת עצומה עם עבר היסטורי ושולחן אוכל עתיק ומחודש ובזמן שמיכאלה מגיעה להציע פרות יבשים ומשקה חם אני מעלה לפניה את הרעיון לכתבה גם על הבית.

"עזוב, את מי זה מעניין, אני לא חיה פה חיי זוהר, אנחנו זוג שעובד מאוד קשה וזו פינת המנוחה שלנו עם הילדים" מצהירה מיכאלה בביטול. עם תגובת פתיחה כזאת סחבאק יודע להתמודד, תוך 3 דקות שכנוע מיכאלה מכרסמת לצידי פרות יבשים ושופכת נתונים על כל רהיט ופריט בבית.

ראשית נכיר את בני המשפחה, מיכאלה ויוסי סנדלר נשואים באושר 25 שנה, לזוג ארבעה ילדים: דור, בר, לירון ורועי זמר פופ ים-תיכוני, בן 17 הלומד במקיף ח'.

מיכאלה ויוסי עצמאים, כל אחד בנפרד מנהל בית אופנה משלו, יוסי בעל המותג "טרקטור" (בגדי נשים ושמלות ערב) מייבא מאירופה ומעצב בעצמו חלק מהקולקציה ומיכאלה מייבאת בגדי נשים (קז'ואל) מארה"ב ואירופה ומשווקת לכל הארץ.

לבית הזה נכנסו לפני כ-16 שנה לאחר שקנו אותו מקבלן, עשו בו שינויי חלל מקומיים ועל עיצוב הבית אחראית מיכאלה.

הבחירות שנעשו בבית משקפות את החום והטמפרמנט של בני הבית המשלב מספר חומרים, ריהוט וטקסטיל בצבעים חמים. הרהיטים אינם רהיטים חדשים אלא רהיטי עץ גדושי היסטוריה בעלת  רמיזות קולוניאליות המסרים סיפור ולכן השילוב בין המבנה המודרני , מערכת סאונד עוצמתית ומודרנית במרכז הסלון (יש זמר בבית) לצד צבעים חמים בקירות, עמוד אבן ייחודי וריהוט עץ שנראה כאילו מלווה את המשפחה כמה דורות, עם החצר, הפרגולה והבריכה – כל זה יוצר שיווי משקל, מעניק לבית איזון והרמוניה. התוצאה: בית חם, מזמין וכיפי.

ש: לפני שהתחלת במלאכת התכנון והעיצוב של הבית, לאיזה סגנון כיוונת?
"הכיוון שלי היה לסגנון הטוסקני, במראה, באווירה ובסגנון. את המטבח עיצבתי עם הנגר שהבין את הצרכים שלי קודם כול ושילבנו יחד את הסגנון".

ש: שאר הפריטים בבית לא נרכשו יחד, נראה שיש פה אוסף לא משולב בזמנים ובסגנונות?
" נכון, מקצת  הפריטים נרכשו באקראי. את הנברשת המדהימה הזאת קנה יוסי, כשהייתי בחו"ל, מסוחר בשוק הפשפשים. זו נברשת שהגיע לאספן בדרך כלשהי ממוזאון ישראל, והיום היא מוצגת בביתי. גם שתי הכורסאות בסלון הן סוג של היסטוריה, מצאנו אותן מפורקות לגורמים באחד ממושבי השפלה, הבאנו אותן ושיפצנו אותן עם ריפוד חדש והם מרכז הסלון שלי". 

ש: אז מה כן נקנה בתכנון מראש?
"פינת האוכל שבה אנו יושבים כרגע נקנתה בתכנון אבל משוק הפשפשים, גם אותה שדרגנו בצבע, פשוט חיפשתי שולחן שנפתח לאירוח ושיתאים לסגנון הבית וידעתי שרק שם אמצא את מה שאני מחפשת. עוד פריט שאני אישית מאוד מחוברת אליו ולא היה מתוכנן להיות אצלי בבית לולא אבי הגיע לביקור מארה"ב  זו ארונית הפסלים בכניסה לבית. אבי קנה לי אותה במתנה מסוחר עתיקות אמריקאי. כל הפסלונים הקטנים עשויים שנהב וזה חלק מהדברים שאם אעבור דירה לא אוותר עליהם ואקח אותם לדירה הבאה שלי עם הכורסאות פינת האוכל וכמובן הנברשת".

ביציאה מהסלון נגלית לפנינו החצר המובילה לבריכה שמסביבה צמחייה ירוקה משתלבת. הפרגולה מאובזרת בשולחן עגול כפרי, כיסאות  וספה לרבוץ בה. חלונות גדולים מאירים את פנים הבית. "אני האחראית ע ל עיצוב פנים הבית ויוסי אחראי לכל תחזוקת החוץ של הבית, הוא מטפל בגינה שזה כולל השקיה, כלבים, גיזום ובריכה" מסכמת מיכאלה.

זה לא מובן מאליו שמשפחה מכניסה עיתונאי וצלם לקן הפרטי והאינטימי שלה, לשתף אותנו ואתכם ביצירה האישית שלהם, בחייהם הפרטיים ומעניקה לנו השראה ורעיונות לעיצוב הבית. תודה גדולה למשפחת סנדלר שהתברכה בטעם טוב, חוש אסתטי וחום אנושי נדיר והפכה לחלוצה בסדרת כתבות הבית והמשפחה במגזין החדש.

# אם גם לכם יש בית עם סיפור מיוחד ומשפחה שמוכנה לפתוח את ביתה לפנינו ולפני הקוראים נשמח לבוא ולספר את סיפורכם ..... את הפרטים נא לשלוח ל- [email protected]

מאת: אבי קקון
צילום: אבי קקון ויניב בן ישי