קוראים לי חגי "חחחחחאאאגגי י ב- ח, לא ב- כ" . אמר וחייך מאוזן לאוזן שעה שלחצתי את ידו והוא התיישב בכסא שמעבר לשולחני.גם אני חייכתי תוך שאני נזכר בהופעה של שלישיית פרוזאק, ובחגי, זה שתבע את המונח.
חגי היה גבר בשנות הארבעים המוקדמות לחייו, שוטר, איש שרירי ונחמד אב ל 3 ילדים קטינים ובעל לאישה יפיפייה, אוולין שמה, עולה מצרפת בת להורים יורדים שעשו חיל בפאריס ואפשרו לביתם יחידתם לעלות לשרות צבאי בישראל, להכיר כאן את בעלה לעתיד ולהישאר בישראל לקבוע את עתידם ועוד לתמוך בם כלכלית. "הם עוזרים לנו מאוד, הם עשירים מאוד אייל, אתה בטח רגיל לשמוע נשים שאומרות לך שהן לא רוצות להתגרש למרות בגידת בעליהן ולו מהפחד למחסור כלכלי, אצלי זה ההפך !! אני לא מעוניין להתגרש גם אם היא בוגדת בי", הרמתי גבה, "האמנם ?" שאלתי, "כן, כן", ענה לי, "אני חי במושב בבית עם בריכה עם עוזרת בית פיליפינית ומבשלת נחמדה ואת כל זה אני אוכל לממן ממשכורתי כשוטר, הצחקת אותי", חייך, "את כל זה הוריה משלמים ?" שאלתי, "כן, אני התחתנתי במצב 'אביך', אביך ישלם בית, אביך ישלם עוזרת ועוד ועוד ועוד.

אם אדע שהיא בוגדת בי, אדע לחיות את החיים שלי לעצמי, גם אני אזיין מהצד, לא חסר לי כלום", נעמד על רגליו וניפח את שרירי ידיו, "ממש רב בריח" אמרתי ושנינו חייכנו.
אוולין וחגי היו נשואים 18 שנים, היו להם 3 ילדים קטנים, חגי היה שוטר במשטרת ישראל, קצין חקירות מצטיין, אוולין הייתה מעצבת פנים, עיקר עבודתה עם אנשי העשירון העליון שם יצא שמה כמעצבת פנים מעולה, שמה היה חתום על עיצוב בתיהם של רבים מעשירי ישראל, ביתם שלהם יסתבר לי בהמשך היה יפה לא פחות.

אוולין התאמנה בחדר הכושר של המושב בו התגוררה, מדי יום, לאחר הקפה של הבוקר, הגיעה למכון והעבירה בו שעתיים מלאות, שנים, וזה כמובן תרם רבות לגופה החטוב, בלחץ חברותיה וכטרנד אופנתי ולמרות שהתנגד, כך לפחות סיפר לי חגי, עברה ניתוח להגדלת חזה, 300 cc  בכל אחד משדיה הפך את גופה החטוב למשהו מדהים, אין גבר ברחוב שלא מסובב אחריה את הראש, תוסיף את השיער הבלונדיני והבגדים הפרובוקטיביים ו.....תאמינו לי, יומיים לאחר מכן הוברר לי כי כל מילה... נכונה... היא הייתה כזו פצצה ששכחתי ללחוץ "הקלטה" ברגע שיצאה מביתה ונכנסה למרצדס ספורט הכחולה שלה.
אוולין נסעה 500 מטרים בלבד, לא התאמצה להחנות בין פסי רחבת החנייה והופ, נכנסה לחדר הכושר של המושב. יצאתי מהרכב ועשיתי איגוף משמאל, הצצתי דרך החלונות הצרים וראיתי אותה על ההליכון, צועדת בקצב מרשים עם אוזניות ובגד גוף מרשים...

חזרתי לרכב והמתנתי שעה כשלמכון נכנסו לפחות 5 נשים נוספות, לאחר שעתיים ורבע יצאה, חזרה לביתה, המתנתי בסמוך, המעקב במושבים הוא קשה לעולם, כולם מכירים את כולם, כל רכב זר מושך מבט ובטח ובטח גבר היושב בתוכו.

כעבור שעה של המתנה קיבלתי טלפון מחגי שלמיטב ידיעתי היה בהמשך משמרת הלילה שלו,
"תבטל את המעקב", אמר, "מה קרה ?" שאלתי, "אל תגיד לי שנשרפתי", הבטתי באינסטינקט במראות הרכב שלי. "לא לא זה בסדר", אמר חגי, "בוא ניפגש אצלך במשרד עוד שעתיים", כמובן שהסכמתי, סקרן מאוד לפשר ביטול המעקב.

עברו שעתיים והוא נכנס למשרדי, שוב מחייך כהרגלו, "מה קרה ?" שאלתי עוד בטרם התיישב, "תשמע" אמר לי, "היא חזרה מחדר הכושר, כרגיל התקשרה אליי לשמוע איך עברה משמרת הלילה שלי, ו...זרקה לי פצצה לשפופרת, היא רוצה לנסוע לסופשבוע לבקר את הוריה בצרפת, בסוף השבוע הזה", "בעוד 3 ימים ?" שאלתי, "כן כן" ענה, "בעוד 3 ימים".
"ו... למה ביטלת את המעקב ?" שאלתי, "כי אני חושב שהיא לא תיסע לבד ואני רוצה שתעקוב אחריה"
זרק לי את הפצצה בפרצוף.
בחצי שעה שמאותו רגע הייתי צריך לעקל את בקשתו, לסכם עמו שכ"ט להיפרד ממנו ולהזמין כרטיס טיסה דחוף על הטיסה של יום חמישי ולפי הפרטים הלא רבים שעליהם ידע חגי.
למחרת המשכתי במהלכים, למען האמת לא חשבתי שחגי צודק, אפילו חשתי שאולי הוא טועה ואוולין מתכוונת בהחלט לטוס להוריה אם כי יתכן מתוך כוונה להודיע להם על רצונה להתגרש מחגי, אבל אני מה אכפת לי, לאחר שאני משמיע את דעתי אני תמיד נותן ללקוח להחליט, כבר אמרו חכמינו שבעל המאה הוא בל הדעה, אז... חכמינו חכמים לא ?
עבר יום נוסף, נשארו לי יומיים לנסיעה המשכתי בהכנות שלי ושמרתי על קשר טלפוני רצוף מאוד עם חגי. התכנית בגדול הייתה די ברורה, אעקוב אחריה משדה התעופה, אטוס איתה לפאריס ואעקוב אחריה בכל הוויקנד כשתהיה או לא תהיה אצל הוריה, לבד או לא לבד, אני אהיה שם.

ביום הנסיעה מוקדם לפנות בוקר המתנתי  בשדה התעופה, היה לי מקום על הטיסה, עכשיו המתנתי לחגי שיוריד את אוולין בכניסה לטרמינל היוצאים. עברה חצי שעה מהגעתי והיא נכנסה, מכנס טייץ שחור צמוד, נעלי ספורט של נייקי וחולצה מתוחה על חזה, שהבליטה את שדיה בצורה שגרמה למאבטח בכניסה
לטרמינל, שבד"כ לא מניע אף שריר למעט שרירי העיניים, להזיז הפעם את שרירי הצוואר ועוד איזה תזוזה.

היא הסתובבה בטרמינל 10 דקות, ניגשה לצ'ק אין של אל על, ניגשתי אחריה במרווח מה, כשעברה את הבידוק הראשוני שמעתי אותה עונה לסלקטורית הנחמדה שהיא בדרכה ל...יוון....."מה"..."מה"  "יוון".
מיד עברו במוחי מחשבות מטורפות, הייתכן שלא שמעתי טוב, אולי הייתי מרוכז בטייטץ השחור שלה... מה פתאום יוון ??? הסלקטורית הגיעה אליי, "דרכונים וכרטיס טיסה בבקשה" אמרה... "אני אחרי הגברת עם השחור", אמרתי, "ליוון, גם אתה, הלוואי עליי" אמרה, ואז נפל לי האסימון ומהר... נעצרתי ואמרתי לסלקטורית, אויש, הדרכון שלי ברכב, חזרתי לאחור עם העגלה והמזוודה יצאתי מהתור הארוך ומיהרתי ללוח הטיסות האלקטרוני, "חניה-כרתים" אמר השלט, וואי וואי וואי סיננתי, כוס אמממאק, טיסה של ארקיע בכלל, איזה פאריס ואיזה נעליים, ליוויתי במבט את אוולין עוברת צ'ק אין בדלפק ארקיע, עכשיו מיהרתי למודיעין. "היכן דלפק ארקיע ?" שאלתי, "ימינה שמאלה למטה", אמרה הבחורה ואני טסתי עם העגלה תוך כדי פשפוש בתיק המסמכים שלי.

הגעתי לדלפק,שלפתי את כרטיס העמית ארקיע זהב שלי, משהו שהקפדתי לעשות בשל הטיסות "הלא צפויות" שלי לאילת בעבר. הייתי מתחיל מעקב ומגיע עם הבוגדים לשדה התעופה בדרך לאילת ואז גיליתי שעמית ארקיע ונוסע מתמיד של אל על ועמית של ישראייר תמיד עוזר בטיסות "לא צפויות".

לא הייתי צריך להתחנן יתר על המידה, 550 $ הספיקו לכרטיס פנוי על הטיסה, שילמתי, דחפתי את הכרטיס של אל על לפאריס למזוודה ומיהרתי לסלקטורית הנחמדה. עברו דקות ארוכות וחיפשתי אותה בדיוטי פרי, לא היה קשה למצוא אותה, היא הייתה בחנות של שטרן בדיוק סיימה לגהץ את האשראי על עגילים זוהרים שקנתה זה עתה.
ישבתי על כסא מברזל והבטתי בה מרחוק, מה היא זוממת לעזאזל? עם מי היא מתכוונת להיפגש? מה יהיה ? חשבתי לעצמי... אבל שיחת הטלפון שלה פתרה לי את הבעיה, "אני פה ממיל'ה, מחכה לך" והביטה ימין ושמאל...


בשבוע שעבר אייל גילה כי הנעקבת שלו אמורה לעלות על הטיסה ליוון ולא לפאריס, כפי שאמרה לבעלה. בשדה התעופה אייל מאלתר, קונה כרטיס ליוון ופוגש בה בדיוטי פרי, עת מקבלת היא שיחת טלפון מסבירה ל"ממי" שהיא בחנות תכשיטים... אייל מחכה לזה/לזו שעמו/ה תיפגש...


גבר צעיר ניגש אליה בחופזה השניים התנשקו נשיקה ארוכה, שיטטטט, עוד לא פתחתי מצלמה התעצבנתי.
שחר, זה היה שמו, שחר ואוולין סיימו את הקניה בשטרן וטיילו בדיוטי פרי, קנו סיגריות לשחר, אפטר שייב של ארמאני, שוקולדים לאוולין, "זה משמין נשמה שלי"...אמר לה...."הולכים לחגוג לא ?" קרצה לו כששילמה על ערמות השוקולדים שקנתה.

הייתי בשוק, מי האיש הזה... הרהרתי. עברה שעה וחצי לערך, אוולין סיימה את מסע הקניות שכלל גם בגדים ונייקי לשחר והגיעה לשער היציאה לטיסה של ארקיע לחניה שבכרתים.
ישבתי שוב לעשות חושבים... הייתה לי הוכחה על קשר עם גבר לא ידוע, הייתה לי הוכחה על טיסה לכרתים ולא לפאריס, היו לי נשיקות וחיבוקים ומזמוזים ו"ממי" ו"נשמה" אבל... הייתה לי גם הזדמנות לצאת לחופש על חשבון חגי, והכי חשוב... לראות אותה משתזפת אולי טופלס בכרתים, מי יודע ?! בגלל הסיבה האחרונה, בחיי... החלטתי לעלות על הטיסה.

בטיסה הקצרה שהייתה לנו תיעדתי אותם מתנשקים ללא הרף, היא משכה מבטים ונראה לי שאפילו אהבה את זה, בינינו מי משתילה 300 cc   סיליקון בפרונט ולא רוצה למשוך מבטים??!!!
נחתנו בנמל התעופה של חניה, מיהרתי אחריהם לאחר מסוע המזוודות לעבר היציאה, לא יודע לאן פניי אלא רק לא לאבד אותם, הם ניגשו לדלפק השכרת הרכב של אופרן, נעמדתי 4 זוגות מאחריהם, הם שכרו ג'יפ, אני שכרתי גם כן, 200 יורו והיה לי ג'יפ יפה של סזוקי, והייתי בנסיעה אחריהם, כשהגיעו למלון קנוסוס רויאל בעיירה חרסוניסוס, ניגשתי לקבלה וביקשתי חדר.
בום, אין חדר... קצת חיוכים ושטר של 100 יורו לפקיד הקבלה וקיבלתי חדר מכובד תמורת עוד 500 יורו ל 3 הימים הבאים.

אז מה היה לי פה, טיסה ליעד לא מתוכנן פגישה עם המאהב בשלב הדיוטי פרי, השכרת ג'יפ נוצץ וחדר במלון לבן שעשה רושם של יוקרתי וטוב, ונעקבת עם ציצים... ועוד איזה ציצים.
הם לקחו את חדר 1355 אני קיבלתי 2830, אבל המרפסות השקיפו זו על זו, החלפתי בגדים, שמתי משקפי שמש ומיהרתי למדשאה שממול ליציאה מהחדרים, מכוון את המצלמה הסמויה ליציאה מחדרם.

שעתיים וחצי הם לא יצאו, יכולתי רק לדמיין מה עשו בחדרם ויכולתי עוד יותר רק לקנא בהם, בשחר יותר נכון. כשיצאו עם בגדים "נוחים" משקפי שמש ומחובקים נדרכתי, הם טיילו במלון והתמקמו בבריכה גדולה, אחת מתוך 3 שהיו. פשטתי חולצה ונשכבתי על מיטת השיזוף, כיוונתי את המצלמה וחיכיתי שתפשוט את בגדיה, ו... ואהו, איזה בגד ים... היא פשטה את הבגדים הנוחים ונשארה עם בגד ים זעיר ונוח, מה זה נוח... חבל על הזמן, גם שחר היה שרירי משהו ונשכב לידה, מתחיל למרוח אותה בד"ר פישר....

עברו עוד שעתיים מרגריטות לימון ומנגו והם חזרו לחדרם, עכשיו הגיע תורי לנוח, נחתי על המיטה הזוגית בחדר הצבוע כחול לבן, מקנא מאוד בשחר וחולם על... ד"ר פישר.
כשהתעוררתי השעה הייתה 02:00 לפנות בוקר, וואהו, מיהרתי להתלבש וטסתי החוצה לרחבת החניה, הג'יפ שלהם לא היה, התעצבנתי, קיללתי וחזרתי לחדר, פשטתי את החולצה, שכבתי שוב, וכשהתעוררתי שוב כבר זרחה השמש.

הפעם כשירדתי במהרה לרחבת החניה הג'יפ שלהם היה שם, נשמתי לרווחה, השעה הייתה אמנם 7 בבוקר אבל למי שישן כמוני שעות טובות עד לפני רבע שעה, זה היה נראה כאילו וכולם ערים ואני... מה לומר, נרדמתי. שלפתי את מצלמת הוידאו שלי, עשיתי עצמי מצלם את הנוף ותוך כדי תיעדתי גם את הג'יפ שלהם.

חזרתי לחדר, הוצאתי את הפק"ל קפה שנהגתי לסחוב איתי גם לחו"ל והכנתי לי קפה שחור חזק ומתוק, עברו עשרים דקות לערך ושבתי לרחבת הדשא שלמול החדרים שלנו, שלהם ושלי.
בתשע וחצי הם יצאו יחדיו יד ביד, הוא במכנס ספורט קצר וזוהר, היא בבגד בוקר אופנתי, מאופרת בקפידה ומבליטה חזה. נכנסתי אחריהם לחדר האוכל, ישבתי לא רחוק מהם, אבל מספיק רחוק שלא יצליבו עמי מבט ותיעדתי אותם היטב. לאחר שסיימו את ארוחת הבוקר חזרו לחדרם ואני הייתי ערוך ליום ארוך של מעקב, קל או קשה, מה שיהיה, יהיה.

כשיצאו מהחדר יצאתי אחריהם, כשהחלו  בנסיעה, גם אני התחלתי, היא הייתה לבושה בבגד חוף, משהו שקוף כזה שהראה את בגד הים שלה, מן מכנס צמוד קצרצר שישב על חצי ישבן וחזיית טופלס שהבליטה איך לא, את שדיה. הם נסעו לאט ונהנו מן הנוף כך שגם אני נהניתי, מעת לעת עצרו ואני חלפתי על פניהם, עד שנעצרו סופית באיזה מפרץ חוף מבודד. למזלי היו שם עוד 3 רכבים כך שלא היינו לבד, נתתי להם לפרוק וכעבור רבע שעה פרקתי גם אני, כשפרשתי את המגבת הגדולה שלקחתי בבוקר מחדרי, הבחנתי בהם... זה היה מחזה שלא רואים כל יום, היא מסתבר הספיקה להיפרד מהמכנס החצי ישבן שהיה עליה ונשארה עם בגד ים חוטיני זעיר בצבע פיסטוק זוהר, חזיית הטופלס שלה פשוט... נעלמה, כן כן, ...היא חשפה את מעשי ידי המנתח להתפאר, והיה לו בהחלט על מה להתפאר, היא ישבה על מיטת חוף ומרחה את הגב של שחר החמוד בקרם הגנה. שלפתי את המצלמה במהירות כיוונתי אותה לעברם ותיעדתי.

לא יכולתי להוריד את עיניי מאוולין, היא הייתה פצצת מין במלוא מובן המילה, כשקמה ונכסה לים כעבור שעה לערך, כמעט מיהרתי אחריה, אבל שחר הקדים אותי, כעת הם היו בתוך המים, צמודים ומחובקים, מחייכים ומרוצים ואני תיעדתי ממרחק של 30 מטרים את הכל.

לא יכולתי שלא לחשוב על חגי, הגבר הנחמד והחייכן שישב במשרדי פחות משבוע קודם לכן, הוא היה נחוש שהיא בצרפת, מעניין מה אמרו הוריה שהתקשר אליהם וביקש לשוחח איתה, ידעתי שהגיע הזמן לעדכן אותו ולכן שלפתי את הסלולארי שלי נתתי בהם מבט מוודא שאני מספיק רחוק שלא ישמעו את העברית שלי... הם היו עסוקים שגם אם היה מציל שואג ברמקול בעברית, ספק אם היו שמים לב אליו.
..."אהלן אייל בוקר טוב, מה קורה איך פאריס?"... ענה לי חגי מעבר לקו, הבנתי שהוא לא יודע שהיא לא הגיעה לפאריס, ..."אנחנו ביון "...יריתי את הבום הראשון, חגי שתק, היא עם גבר בשם שחר, נפגשו בדיוטי פרי, היה לה כרטיס ליון אל תשאל מה שהיה לי, המשכתי ויריתי צרורות של כל המתרחש ביום וחצי האחרון... חגי היה בהלם טוטאלי, יכולתי לדמיין את עיניו נפערות לרווחה על כל שביב של מידע שהעברתי לו, ריחמתי עליו, שנאתי את השיחות הללו, תמיד העדפתי לעדכן את לקוחותיי בשיחת פנים אל פנים, אבל לא תמיד היה לי מספיק זמן לכך.
 
בשיחה של עשרים דקות  העברתי לחגי את כל מה שקרה אמש, הוא לא האמין למשמע אוזניו, ..."אם אבא שלה ידע על כך זה יהיה הסוף שלה"... אמר לי, זה שהיא השתמשה בו לשקר אותי ולצאת לחופשה עם המאהב שלה, זה יהרוג אותו או בעצם אותה"...אמר.

שוחחנו עוד דקות בודדות מתאמים את השלב הבא מבחינתו של חגי ואמרתי שלום, בדיוק ברגע שהיא יצא מהמים והלכה לכיוון הפינה שלהם, ושחר נגרר אחריה.
בדרך חזרה מהים נעצרתי אחריהם בעיירה חרסוניסוס, מקום נחמד, הם טיילו ברחוב הראשי והיא קנתה שטויות קטנות, תיעדתי את כל המהלכים, היה לי כבר סרט וידאו ארוך ומספיק, וידעתי שעכשיו אוכל להיות רגוע וליהנות קצת מהביקור בכרתים.

כשחזרו למלון הספקתי לצלם אותם נכנסים לחדר שלהם, התקלחתי מהר וחזרתי שוב למדשאה לתצפית, הם יצאו מהחדר כעבור חצי שעה לערך ונסעו למסעדה מקומית, למרות שהייתי רעב מאוד העדפתי להמתין להם מחוץ למסעדה, שלא למשוך תשומת לב מידי, בכל זאת הייתי לבד... לצערי.

כשחזרו לחדר נכנסתי להתקלח וחייגתי לחגי שוב, שאלתי אותו מה התקדם והוא הסביר לי כי התכנית מתקדמת לפי מה שתכננו שעתים קודם, הפעם הקול שלו היה רועד וחלש, כבר לא נשמע לי מחיייך כת'מול שלשום, אבל, לא ציפיתי שיהיה אחרת.

נכנסנו לערב האחרון, למחרת היא הייתה אמורה לחזור לפי התכנון שלה מפאריס, או מיון איך שתרצו, לא חשבתי שתשנה תכניות לכן הייתי בטוח שבגלל שזה הלילה האחרון שלהם הם יצאו לבלות, לכן המתנתי מחוץ לחדר שעתיים וחצי עד שהואילו כפי שחשבתי לצאת לבושים לנשף, נסעתי אחריהם בג'יפ, הם נכנסו לטברנה מקומית, שנכנסתי אני כעבור עשרים דקות עם קבוצת בית גיל הזהב של ארגנטינה, הם לא שמו לב אליי, השולחן שלהם היה עמוס בכל טוב, היא ישבה על בירכיו של שחר ומחאה כפיים לצלילי הבוזוקי, לחצתי "הקלטה" בוידאו הסמוי.

הם רקדו השתוללו והתנשקו, כשיצאו משם חצי מעולפים יצאתי גם אני, בדרך לחדר שכבר הייתי בטוח שאו טוטו יכנסו לחדר, הם חתכו לכיוון הבריכה, תפסתי פינה מרוחקת, הם התיישבו על מיטת שיזוף מרופדת, היא הייתה שתויה כהוגן. הם החלו להתמזמז, הוא נשכב על המיטה והושיב אותה עליו, הופה... אמרתי, "מכחול בשפופרת"... תפסתי זום קרוב וצילמתי אותם משתגלים על מיטת הבריכה, מסביב מים צלולים, אור ירח ובלש... חייכן. אף אחד לא עבר בסביבה מה שנתן להם להשתולל חופשי הוא מעך ולש את שדיה, אני... נשכתי את שפתיי...
כשקמו ונכנסו לחדר הבטתי לירח וחייכתי, התעוררתי כשעובד המלון טופח על כתפי, סלח לי אדון, אולי תרצה ליווי לחדר, שאל אותי באנגלית עילגת, קפצתי ונעמדתי, זה בסדר, זה בסדר עניתי לו ותוך דקות נישקתי את הכרית בחדרי.

למחרת בבוקר כבר לא מיהרתי לחכות להם, ידעתי שליל אמש הוא גושפנקה לנוח מעתה ועד ההגעה לביתי שלי ולכן לא השתדלתי לקום לפניהם. בירור קצר העלה כי הייתה טיסה ב 16:00 אחה"צ לנתב"ג, ידעתי שהיא חייבת להיות עליה ולכן עדכנתי בטלפון את חגי, הוא מבחינתו הודיע לי שהאורח יגיע תוך שעתיים ולכן הכל בסדר.

בשדה התעופה הם לא נפרדו, כאילו וידעו שהנה יגיעו למציאות האחרת שלהם בו כל אחד חי עם מי שהתחתן ולא עם מי שהזד... ולכן ביקשו לנצל כל דקה של ביחד. במטוס לא חדלו להתפנק איש על אישה.
כשנחתנו בנתב"ג נתתי לה לאסוף את המוצרים שקנתה ביציאה מהארץ, כשהתקדמה עם העגלה ליציאה במסלול הירוק נעצרה ונפרדה משחר המסתורי בנשיקה ארוכה וחיבוק אוהב, נתראה בעוד יומיים אמרה לו, והתקדמה.
ביציאה חיפשתי אותו, היא לא חשבה שיהיה שם, אני במרחק 3 מטר מאחריה הדלקתי מבעוד מועד את המצלמה ותיעדתי את יציאתה, כשהבחינה בו נעצרה, עינה נפערו וגם פיה... היא התקדמה באיטיות, "פאפא מה אתה עושה פה?" אמרה בצרפתית  לאיש המבוגר לבוש החליפה הלבנה וחולצת הלקוסט השחורה, חגי עמד לידו. אביה נראה זועף מאוד... היא ביקשה לחבק אותו, הוא הוריד ממנו בחוזקה את ידיה, ופלט לעברה משפט בצרפתית שלא הצלחתי להבין, אבל בטח לא היה ברוך בואך, כל הזמן הזה חגי עמד לידו ולא אמר מילה.

רק למחרת בבוקר קיבלתי טלפון מחגי, כעבור שעות אחדות שבהן שקדתי על הכנת הקלטת וידאו והתמונות הגיע למשרדי.
תוך שאני מקרין בפניו את מעללי הטיול ליון, הוא סיפר לי כי כשביקש מאביה בטלפון להגיע בדחיפות, ולא להתקשר לאוולין, לא שאל האבא אפילו מדוע ותוך שעות עלה על המטוס מפאריס לישראל.
כשנחת אסף אותו הביא אותו לביתו ובדרך סיפר לו את מעללי אשתו, האבא היה בהלם מוחלט, לא האמין למשמע אוזניו... וכשאוולין יצאה מהטרמינל גם לא למראה עיניו.
האבא היה איש עשיר מאוד שעשה הונו בעסקאות נשק לפני שנים רבות, מאז תמך בהם באופן עקבי, החל מקניית הבית במושב המשך במימון חיי המותרות שלהם והחסכונות לילדיהם. העלבון שספג היה גדול...
הוא סרב להישאר ללון בביתם ולן לילה אחד בבית מלון בת"א וחזר לפאריס.
 
הייתה תכנית עתידית שחגי סיפר לי עליה... עברו מספר חודשים, האבא שכעס מאוד על התנהגותה המבזה של ביתו עמד מאחרי הסכם הגירושין בניהם, חגי קיבל סכום כסף גדול מאוד, מאוד מאוד, הוא קנה בית במושב לא רחוק מאוולין והילדים. האבא גם נתן לו סכום כסף גדול לעתידו, באוולין ימשיך לתמוך אבל סרב לראות אותה...

חגי עדכן אותי כעבור חודשים, הוא שרד את הגירושין היטב, הכיר גרושה מהמושב והשניים חיו יחדיו. אוולין ושחר נפרדו, אוולין ביקשה והתחננה מחגי לחזור לחיות איתה, הוא סרב, אחרי הכל קיבל הכל מאביה, הוא בעצם התחתן במצב " אביך" אבל גם התגרש באותו מצב... ולכן לא התכוון לחזור אליה.

חפשו אותנו ב- 
את ספרו של אייל סברו "זבוב על הקיר", ניתן לרכוש בטלפון 03-9566060.
הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד "רז חקירות" בראשל"צ. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.
לתגובות: [email protected]