מי שמדבר עם יערה (שם בדוי), תושבת ראשון לציון, לא יאמין שהיא רק בת 19. הבגרות שהיא מפגינה והשפה העשירה שלה גורמים לרגע להאמין שמדובר באישה בוגרת עם ניסיון חיים. ויש לכך סיבה. "כשמדברים איתי בטוחים שאני מבוגרת יותר ממה שאני. אין מה לעשות, לצערי נסיבות חיים הלא קלות ומה שקרה לי במהלך ילדותי עיצבו אותי להיות מה שאני היום, התבגרתי מהר מדי", היא אומרת.

כאשר יערה אומרת "נסיבות חיים לא קלות", היא עוד עושה לעצמה הנחות. ב־19 שנותיה היא חוותה נטישה של אב ואם, מעבר בין פנימיות והתבגרות אצל הסבים שלה. אבל החוויה הנוראה מכולן הייתה לפני כשלושה שבועות - אונס אכזרי על ידי שוהה בלתי חוקי.

אבל גם אחרי כל מה שעברה, יערה מסרבת להישבר. "אף אחד לא יגרום לי לרחם על עצמי ולהרוס לי את התוכניות, אני אצליח למרות כל מה שעברתי.

בלי רחמים עצמיים

כמו שהיא לא מרחמת על עצמה, היא גם לא רוצה שאנשים אחרים ירחמו עליה, למרות חייה הלא פשוטים. "עד גיל ארבע התגוררתי עם הוריי בראשון לציון והיינו פחות או יותר משפחה רגילה. בגיל ארבע ההורים שלי התגרשו וכל אחד הלך לדרכו. בשלב זה התגוררתי עם אמא שלי, אבל היה גם קשר רופף עם האבא. בגיל שש הוא התחתן, עזב את הארץ ובעצם החליט שאין לו יותר רצון להיות בקשר איתי.

"זמן קצר לאחר מכן אמא שלי התחתנה בשנית ועברנו לגור עם בעלה. אחרי תקופה של זוגיות הם הביאו ילד לעולם, אח חורג בשבילי, אבל הזוגיות הזו לא החזיקה מעמד ואמא שלי שוב התגרשה ועברנו דירה. אחרי תקופה אמא החלה להיעדר מהבית, בכל פעם לפרק זמן אחר, עד שיום אחד היא פשוט נעלמה לגמרי. היא אמרה שהחליטה לעבור לדרום ושאין לה כוונה לחזור אלינו".

יערה הייתה אז בת 12, אבל ניסתה לשדר עסקים כרגיל. "לא הבנתי הרבה. באותם רגעים פשוט פעלתי מתוך אינסטינקט, את האח החורג שלי לקחתי לאבא שלו, ואני עברתי לגור עם סבא וסבתא שלי באזור ירושלים. כמובן שהם לא יכלו לגדל אותי כאילו אני הבת שלהם, ולכן עברתי לכל מיני פנימיות".

המעברים הרבים לא פגעו ברצון של יערה להצטיין בלימודים. "השקעתי הכי חזק שאני יכולה ולבסוף הוצאתי תעודת בגרות בהצטיינות, עם 15 יחידות לימוד מוגברות, והכל בציונים גבוהים ביותר, כאלה שיוכלו לפתוח לי דלתות בכל מקום שאליו ארצה להגיע. תמיד הזכרתי לעצמי שאסור לי לשקוע ברחמים עצמיים כי זה רק יפריע לי".

 אונס בדרך מהעבודה

דווקא כשנראה היה כי הצליחה להתגבר על הילדות הקשה ולנצח למרות כל הקשיים, אירעה ליערה לפני כשלושה שבועות טראומה קשה.

"זה היה בסביבות 23:00 בלילה", היא מספרת בקול רועד. "חזרתי מהעבודה, לא הייתי מרוכזת, חשבתי על הרבה דברים אחרים ולא ראיתי בכלל מה שנעשה סביבי. זה היה באזור הסינמה סיטי והיה מאוד חשוך. פתאום הגיע מישהו, זרק אותי הצידה ותפס אותי בחוזקה. הייתי בטוחה שהוא רוצה לשדוד ממני את הטלפון נייד כי הוא קודם כל תפס אותו. בדיעבד התברר לי שהוא עשה זאת כדי שלא אוכל להתקשר ולהזעיק עזרה.

"אחר כך הוא תפס אותי חזק יותר ובשלב הזה כבר הבנתי בדיוק לאן זה הולך. הוא סתם לי את הפה כדי שלא אוכל לצעוק לעזרה, אבל בכל מקרה לא היו שם אנשים, כך שאף אחד לא היה שומע אותי. כל הזמן הזה לא התנגדתי, פחדתי שיפגע בי, אז החלטתי פשוט לתת לו לעשות מה שהוא רוצה, רק שלא יהיה יותר גרוע. בסופו של דבר הוא פשוט התלבש, ביקש ממני סליחה והלך משם מהר".

יערה לקחה אוטובוס הביתה ובהתחלה חשבה שלא לשתף אף אחד במה שקרה לה. "לא ידעתי איך אנשים יגיבו. רציתי להשאיר את זה מאחוריי ולהמשיך הלאה. החשש היחיד שלי היה שאולי נדבקתי במחלת מין, ולכן שיתפתי את חבר שלי והוא לקח אותי לעשות בדיקות. במקביל הוא דיווח על המקרה למשטרה".

זמן קצר לאחר האירוע הצליחו השוטרים לעצור את האנס, ובשבוע שעבר הוגש נגדו כתב אישום בביצוע מעשה אינוס. למרות האירוע הקשה, יערה מסרבת לשקוע בכאב ומתעקשת להמשיך הלאה, והתחנה הבאה שלה היא שירות בצבא.

השבוע, במהלך הגעתה לבקו"ם, קיבלה יערה בשורה טובה, לשם שינוי. "הודיעו לי שהתקבלתי לתפקיד יוקרתי שרציתי בצבא, שקשור למודיעין", היא אומרת באושר. "יש לי מטרות בחיים ואני מודה לאלוהים שיש לי היום בית לחזור אליו, כי יש אנשים שגם את זה אין להם. היו לי משברים בחיים, הרבה כאבים ואכזבות, אבל עם הזמן פיתחתי חוסן. אנשים לומדים לחיות עם כל דבר".

קרדיט: אבי איצקוביץ Mynet.co.il