כפי שרש"י מציין בפירושו, כעת יעקב "ביקש לישב בשלוה" בארץ מגורי אביו יצחק, אך "מיד קפץ עליו רוגזו של יוסף". יעקב חפץ לנוח מעט ולהזדקן בשקט, אך הקדוש ברוך הוא חשב אחרת. כך נרקמת בפרשתנו אחת הדרמות הגדולות שיש בתנ"ך כולו - סיפור מכירתו של יוסף.

קשה שלא להבין את רצונו של יעקב בשקט ובמנוחה. כל אדם, לאחר מסע ארוך כזה, מלא סבל ותלאה, מחכה בקוצר רוח ליום היציאה לפנסיה. ליום בו הילדים יהיו כבר גדולים ויוכלו לטפל בעצמם ובעסקי המשפחה הענפים. ליום בו תיגמר המלחמה והתחרות עם האחים- אויבים. אם כן, מדוע גם עכשיו לא יכול יעקב אבינו לנוח מעמל חייו האינטנסיביים והמסובכים. מדוע כעת הוא נאלץ להתמודד גם עם בעיות קשות בביתו פנימה?

ניתן לנסות להסביר את העניין בכמה אופנים. כאשר אדם מבקש לשבת בשלוה, הרי ברור שהתחושה שלו היא שעד עתה לא היתה לו באמת שלוה. כמובן שלעיתים זו הרגשה אובייקטיבית הנובעת באמת מנסיבות חיים קשות. אך במצבים כאלה מתווספת גם הרגשה סובייקטיבית, המקשה עליו לראות ולשמוח בצדדים החיוביים שמזמנים החיים ובדברים הטובים שהצליח האדם להשיג.

במצב כזה, כדי שאדם יצליח לראות את הטוב שמסביבו ואת הטוב שהוא הצליח להגיע אליו, מזמן לו הקב"ה 'רוגז', כדי שיבין שגם קודם היתה לו שלוה, רק שהוא לא הצליח כל כך לראות אותה ולשים אליה לב. אך אם יתבונן האדם היטב, יראה שכל מה שקפץ עליו עכשיו, היה למעשה רק 'רוגזו', כלומר כעס פנימי ולא מחויב, על המציאות.

דרך נוספת להסתכל על הדברים, תאפשר לנו להשליך גם למתרחש אצלנו בחודשים האחרונים. עד עתה, יעקב אבינו היה עסוק במלחמה ובמאבק מתמיד מול אויבים חיצוניים. עוד מימי נעוריו הוא התמודד עם עשו ולבן, עם אנשי שכם ויושבי כנען. כעת הוא אמנם מבקש לשבת בשלוה, אך הזמן הזה מיועד לתיקון הבית פנימה. ליעקב שנים עשר בנים, מנהיגים, ראשי השבטים המיועדים של עם ישראל. הם באים מארבע אימהות שונות וזה מגביר את המתחים והיריבויות שעלולים להיווצר ביניהם.

השקט החיצוני שניתן ליעקב, היה מיועד כדי לסדר את הבלגן הפנימי ולהביא לשלום בין בניו. נראה שיעקב משתדל לעשות זאת ומחפש את המינון הנכון בין הדאגה לבן הקטן והיתום, לבין הצורך לשמור על אחדות האחים (הבאים לידי ביטוי למשל בעשיית כתונת פסים ליוסף מול הגערה בו על חלומותיו). אך כנראה שהמצב דרש הרבה יותר מזה.

ומימי האבות לימינו. לצד המאבקים התמידיים עם האויבים החיצוניים שלנו, הקמים עלינו לכלותנו, אנו נדרשים להתמודד גם עם הפערים החברתיים הכלכליים והתרבותיים בינינו. בשנים האחרונות נראה שלצד המאבקים שאנו מנהלים עם חורשי רעתנו, אנו מתפנים להתעסק גם בבעיות הכלכליות והחברתיות הפנימיות של מדינת ישראל. לא ניתן עוד להזניח אותן. עלינו לטפל בהן במרץ ולעשות זאת ברצינות ובכנות. אך אל לנו לשכוח כי על אף הפיצולים, המגזרים ותתי המגזרים שאנו מתחלקים אליהם, אנשים אחים אנחנו. לנגד עינינו צריכה להיות כל הזמן האחדות, המאגדת אותנו כעם שלם והיא כיפת הברזל האמיתית שלנו.

נלמד ללכת בדרכם של המכבים, שבד בבד עם המלחמה הפיזית שניהלו מול היוונים, דאגו גם לחוסנו הרוחני והחברתי של עם ישראל.

שבת שלום וחג חנוכה שמח.