כן, לא טעיתי בכותרת. בימים אלו מערכת 'כיפת ברזל' מצילה חיי אדם בלי הרף, אל מול איום הטילים המתמשך של ארגוני הטרור. אך פה בדיוק הבעיה. אסטרטגית כיפת ברזל, בנויה כולה על הגנה בלבד. המשמעות היא פשוטה, מדינת ישראל משקיעה מיליוני דולרים בציוד וטילים שמשספקים אמנם הגנה והצלת חיים בטווח הקצר, אך למעשה מקבעים מציאות בה הטרור ממשיך להכות ולתקוף בסבבים. בטווח הארוך זהו מחיר כבד.
 
המשל הוא פשוט, כל מי שיצא לו להתאמן באחד משיטות הלחימה השונות, יודע כאשר היריב עסוק רק בהגנה על עצמו, זה הזמן להמשיך ולתקוף עד שיוכרע. החמ"ס מבין זאת היטב. אבל לא רק הוא, חיזבאללה בצפון, תאי אלקעידה ומדינות ערב, עוקבות אחרי העיסוק ההגנתי שלנו , ומכינות את הצד הבא שלהם במקרה ויחליטו להסלים את המצב באזור.
 
כל מי שמכיר את לקחי המלחמות ברחבי הגלובוס ( למעט המלחמה בסרייבו) , וכמובן מלחמת לבנון השנייה,יודע שאי אפשר להכריע אויב, ובמיוחד ארגון טרור שנמצא באוכלוסיה אזרחית רק על ידי תקיפות מהאוויר או מארטילריה.
 
קריאת התחקירים מלמדת, שגם בשנות ה-2000 אין תחליף לתמרון קרקעי בשטח, על מנת להכריע כל אויב מאיים. מבצע חומת מגן בו זכיתי להלחם ,מהווה דוגמא מובהקת לתובנה הזו-רק על ידי המצאותו בשטח של צה"ל בגמישות ובהתקפיות מתמשכת יכולה הייתה להכריע את הטרור.
 
אין מנוס. הימצאותם של לוחמי צה"ל במרחב רצועת עזה, לאורך זמן ובלחימה יומיומית עיקשת תביא שקט לתושבי הדרום וראשון לציון. נכון, יהיו מחירים . אבל כל מדינה ריבונית בעלת תפיסה בריאה ונכונה מבינה כי עדיף שחיילים יעמדו בחזית ולא משפחת אוחנה וילדיה מאשדוד או מראשון לציון.

יוני שטבון

צילום: דן דוידה