אני ילד בן 12, נוצרי מדרום סודן. נכנסתי לישראל דרך מצרים בחודש יולי 2007 יחד עם הוריי ושני אחיי. נעצרנו מייד, ומאז אנחנו ממתינים בכלא קציעות עד שהאו"ם יחליט אם אנחנו פליטים... קר לי מאוד בלילה וקשה לי לישון. אנחנו ישנים בתוך אוהלים צפופים, ואין לנו חימום... אין כאן לימודים... אני רואה כאן רק את הסוהרים ואת האזיקים והנשק שלהם... מאז שהגעתי לא יצאתי אפילו פעם אחת מהאגף שבו אנחנו עצורים.
 
(מתוך עדותו של ב"ק, שנתן לעו"ד יונתן ברמן לשם העתירה שהגיש "מוקד סיוע לעובדים זרים" נגד שירות בתי הסוהר בגין החזקת ילדים בתנאי מעצר קשים בכלא קציעות)
 
 
במדינת ישראל לא קיימת מערכת חוקים המסדירה את מעמדם של פליטים ומבקשי מקלט. אילו היו בישראל חוקים כאלה - התואמים את האֲמָנוֹת שלהן מחויבת מדינת ישראל - ודאי היה ב"ק בן ה-12 מספר סיפור שונה.
 
מדוע חייבת מדינת ישראל לחוקק חוקים הנוגעים לפליטים ולמבקשי מקלט?
 
מדינת ישראל חתומה על הַכְרָזוֹת ואֲמָנוֹת הכוללות סעיפים הנוגעים לסוגיית הפליטים:

בשנת 1948 אימץ האו"ם את ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם. מדינת ישראל אישרה את נוסח ההכרזה. סעיף י"ד בהכרזה קובע כי "כל אדם זכאי לבקש ולמצוא בארצות אחרות מקלט מרדיפות".
מדינת ישראל חתומה על שני מסמכים בינלאומיים העוסקים באמצעים ובכללים להגנה על פליטים - אֲמָנַת הפליטים משנת 1951 והפרוטוקול שנוסף לאמנה בשנת 1967. עיקרון מחייב באמנה הוא עקרון אי-ההחזרה (Non Refoulement), שלפיו אין להחזיר אדם למקום שבו צפויה סכנה לחייו. עיקרון זה הוא חלק מן החוק הבינלאומי, והוא מחייב את כל מדינות העולם.

מדינת ישראל חתומה על האמנה נגד עינויים משנת 1984, האוסרת לגרש אדם למקום שבו ייחשף לעינויים.
נוסף על כך מדינת ישראל חברה בוועדה המנהלת של נציבות האו"ם לפליטים (UNHCR).
 
מסיבות אלו מדינת ישראל מחויבת לחוקק חוקים, שיקבעו כיצד צריכות רשויות המדינה לטפל במבקשי מקלט הפונים אליה, כיצד ייבחנו בקשותיהם למעמד של פליט, וכיצד יש לטפל באותם אנשים שהוכרו כפליטים. למרות מחויבות זאת, אין היום במדינת ישראל מערכת חוקים הנוגעת לטיפול בפליטים ובמבקשי מקלט.

קרדיט: סיגל רוזן וענת בסר humanrights.cet.ac.il