אחד מהלקוחות שהגיע למשרדו של קיין הוא בחור בעל רשת חנויות אופנה מהידועות בארץ, ומן הסתם, לבחור סניף באשדוד. בסוף השנה האזרחית, עסק כמו רבים מבעלי החנויות בספירת מלאי של הסחורה והנה לפני שסיים את מלאכתו הבחין שבכל הסניפים ברחבי הארץ יש גנבות.
 
העובדה המעניינת והמדאיגה מכולן היא שבסניף אשדוד נספרו גנבות פי שתיים מאשר בכל הסניפים בארץ!!! הדבר האולטימטיבי שעושים בעלי החנויות הוא התקנת מצלמות.
 
ואכן, בבתי עסק רבים ישנן מצלמות נסתרות בחנויות, אולם דרך המצלמה לא תמיד ניתן לראות או לאפיין את הגנבה הנעשית מדי יום, בין אם מדובר בלקוחות או בעובדי החנות.
 
כל בעל עסק לוקח בחשבון מחזור של 3% גניבות, בסניף באשדוד המצב היה גרוע בהרבה כפי שתקראו בהמשך. בעל הרשת חשב לתומו שהמצלמות "יעשו את העבודה" ולכן סמך על האמצעי כפתרון הולם, אך לאחר שנוכח כי בעירנו המצב קטסטרופלי, פנה לקיין על מנת לבדוק מה אפשר להציע על מנת להוריד באופן משמעותי את ההפסדים בנושא הכאוב.
 
כשנשאל על ידי החוקר האם העביר את אנשיו בדיקת פוליגרף, התשובה הייתה שלילית. הרבה מאוד בעלי עסקים (כמו זה שלפנינו) מעולם לא מעבירים את עובדיהם בדיקה כזו. בעל הרשת טען כי הבדיקה יקרה, גם כשנשאל האם ערך את הבדיקה לפחות למנהל החנות או לעובדים שיש להם גישה לכספים, התשובה הייתה שלילית.
ההנחה הייתה שהמצלמות יאתרו את הגנב, ועלות הבדיקה שחשב ליקרה היא הסיבה העיקרית לכך שלא עלה בדעתו לערוך בדיקה כל-כך הכרחית לטיפול ב"סחיבות".
 
כאשר חישב בעל הרשת את הבדיקה גילה להפתעתו שעלותה בין 500-700 שקלים, לפיכך עשה חשבון שגם אם יעביר את על עובדיו בדיקה בעלות כזו פעמיים בשנה, עדיין לא יגיע ל-10% עלות מסך הגנבות שהתבצעו בחנותו. בעל הרשת חשב לחסוך בעלויות הבדיקה אך למעשה "שילם" הרבה יותר בסחורה שנגנבה מחנויותיו ויכל למנוע ולחסוך עלויות רבות בעסקיו. קיין והלקוח סיכמו והוחלט לתפור "חליפת ביטחון", כלומר, כל העובדים באופן שיטתי יעברו בדיקת פוליגרף.
 
העובדים הגיעו בשרשרת זה לאחר זה, נשאלו שאלות ועברו את הבדיקה. מהממצאים הבחין החוקר כי שניים מהעובדים נמצאו כדוברי שקר ולפיכך הם הגנבים.
 
השאלה שנשאלה היא מה עושים? האם להיכנס עם השניים לעימות או לפעול בדרך מתוחכמת יותר? במחשבה שניה, אם מפטרים את שני העובדים לאלתר, יש לשלם להם פיצויים וכך ההפסד הוא גם הגניבה וגם כספי הפיצויים, בכל מקרה הכסף לא יחזור וההפסד רב.
 
לפיכך, הוחלט לא לספר לשניים ש"עלו עליהם" אלא לומר לכולם שעברו את הבדיקה בהצלחה, מה שייתן לשני הגנבים אסמכתא להמשיך ולבצע את מעלליהם באין מפריע.
 
אחד מהגנבים היה "האיש עם המפתח", ובמילים אחרות אחראי המשמרת, אותו אחד שנועל את החנות בלילה, השניה שנמצאה דוברת שקר היא עובדת זוטרה. על אף שהמקום מרושת במצלמות, לא ניתן להבחין בגניבות מאחר והעובדים יודעים את מיקומם של המצלמות.
 
קיין ניצל את יום שישי אחר הצהריים, ובזמן שמקום נסגר, לכאורה, הגיעו הוא ודני סלומון (המוסד לציוד ריגול) לחנות ורישתו את כל החנות בעזרת מצלמות נסתרות, כאלה שאפילו עובדי החנות לא ידעו על קיומן.
ו... נחשו מה? השניים צולמו לוקחים סחורה, מכניסים לשקיות, מוציאים רשימות שכנראה ערכו לחברים, לוקחים סחורה נוספת, משמידים את הרישומים ויוצאים מהחנות כאילו כלום...
 
מחישוב פשוט שנערך מהתצפית במצלמות, ביום אחד נלקחה סחורה בשווי של כמה מאות שקלים.
כעת, כשההוכחות ביד, הרבה יותר קל לפעול.
 
האופציות היו ללכת למשטרה או לאיים על השניים שיחזירו את הכסף לפי הגירעונות שחושבו בספירת המלאי. שני העובדים הגנבים עמדו במצב מאוד מביך כאשר האמת התפוצצה להם בפנים ונאלצו לקחת הלוואה של 25,000 שקלים כדי להחזיר שקל בשקל את כל ה"מתנות" שלקחו במרמה להם ולחבריהם.
 
ובעל הרשת? החליט שהפתרון מצוין לא רק לאשדוד אלא לכל חנות בארץ ובימים אלו עובדים החוקרים על "חליפת מיגון" לכל הרשת... בהצלחה!
 
קרדיט: נתן קיין-חוקר פרטי