"הרפו מגננת הצהרון". קרא הורה אחר לעיריית ראשון לציון. "יצירתיות זה לא פשע והבנה שונה זה לא סיבה להשהיה. הגננת טעתה. נקודה. קורה. כל השאר זה התלהמות לשמה. אל תתנו יד לפיטורי אדם שכל חטאו זה אולי טעות בשיקול דעת. אל תשכחו שגם לגננת יש משפחה".
 
עמוד הפייסבוק של עיריית ראשון לציון התמלא ביומיים האחרונים בפניות רבות של הורים ותושבים הקוראים שלא לפטר את הגננת שביום רביעי האחרון, ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ענדה לילדי גן "אילן פורח" בעיר טלאי צהוב על חולצותיהם.
 
"השתגעתם?!" תהה אחד התושבים בדף הפייסבוק של העירייה. "בגלל אמא מזועזעת אחת, הגננת היא כישלון חינוכי? יש 20 ילדים בגן, לכל ילד שני הורים, לכל שני יהודים 3 דעות. אתם מתכוונים להשעות על כל אחת מ-60 הדעות שבכל גן?".
הורה נוסף קרא לאנשי העיריה וביקש: "אנא אל תיכנעו ללחץ פופוליסטי ולהתלהמות, ואל תפגעו בפרנסתה של גננת עם כוונות טובות. על טעם ועל ריח אפשר להתווכח, אבל זו לא עילה לפיטורין וגם לא להשעיה".  עוד הוסיף: "ראשון לציון היא עיר למופת בהרבה מובנים - הנה ההזדמנות שלכם להוכיח את עצמכם שוב". 

אם אחרת הגדירה את פיטוריה האפשריים של הגננת כ"לינץ' בהשראת אווירה ציבורית ותקשורתית שיצרו ההורים בגן". לטענתה: "אין שום סיבה שזה לא יסתיים בשיחה ותו לא. כשאני הייתי ילדה, ענדנו טלאי צהוב וזה לא גרם לנו שום נזק, מה גם שאם מדובר בילדים בני 3 שרק ניתן להם הטלאי לענוד, מבלי שהסבירו להם על הזוועות ואמרו להם שזה לזכר אירוע היסטורי שהיה לפני הרבה שנים, אז אין ספק ששום נזק לא נגרם לנפשם". 

בתוך כך, מייסד ומנכ"ל ארגון נפגעי הטרור "אלמגור", מאיר אינדור, שיגר בסוף השבוע מכתב לעיריית ראשון לציון ודרש להשאיר את מפעילת הצהרון בתפקידה. בשיחה עם nrgסיפר אינדור כי הוא מנסה ליצור קשר עם הגננת על מנת לקשר בינה ובין עורכי דין שיעניקו לה הגנה משפטית. 

"מכובדי, אותה גננת בלילה צפתה בתכניות על השואה, ובעודה נרגשת מהסיפורים על הילדים הרעבים ונושאי טלאים צהובים בגטו ישבה אחר חצות לעוד שעתיים, מוחה מדי פעם את עיניה הדומעות וגזרה באצבעותיה טלאים צהובים כדי שתוכל להעביר למחרת שיעור על השואה לזאטוטיה". כתב אינדור בפנייתו לעירייה. "למחרת אמרה להם 'בואו נדמה לעצמינו לשעה קלה כאילו אנו שם' והדביקה לכל ילד את הטלאי שהכינה.  

"כבודכם, ונגיד שאתם סוברים שהגננת טעתה. על זה לפטר?! היא הרי פעלה מתוך רגש חם והזדהות עם קורבנות השואה. לילדים הקטנים הרי לא קרה דבר. הם הרי לא מבינים ממילא. אז כמה מההורים הזדעזעו... יודעים מה ... גם זה לא נורא, כבודכם. כי אם לי היה לי ילד שחוזר עם טלאי, הייתי נזכר במה שקרה לילדים בגטאות ואומר לעצמי שזה היה יכול לקרות לנו ויכול אולי גם לקרות בעתיד....(אם לא נעמוד על המשמר). לכן עדיפה בעיני גננת שטורחת להחדיר ערכים לילדים מאשר גננת פאסיבית". 
קרדיט: רעות וילף nrg.co.il
תמונת אילוסטרציה