"הוכח כי התובע, ויצמן שהארבני, הגיע לתחנת השירות בקשר לטלפון המשמש את עסקו. בכך נוכחותו בתחנת השירות הייתה 'תוך כדי עבודתו', ולכל הפחות בגדר של פעולה נלווית לעבודה", נימק השופט אילן איטח את ההחלטה להכיר באירוע כתאונת עבודה.

שהארבני בן ה-59 הוא בעל מסעדת שווארמה בתל-אביב. ב-6 ביולי 2008, בגמר יום העבודה, פנה שהארבני לתחנת השירות של סלקום בראשון-לציון לצורך תיקון הטלפון הנייד שלו. בתביעה שהגיש לבית הדין האזורי לעבודה נגד המוסד לביטוח לאומי, העיד שהארבני כי בעת שהמתין לתורו, ועקב העובדה שנאלץ לחכות זמן רב, הוא החל לצעוק על מנהלת התחנה, ובתגובה הוא הוכה על-ידי המאבטח של תחנת השירות ונפצע.

"ביטלו לי את התור 3 פעמים, ונאלצתי להמתין בכל פעם מחדש. בשלב האחרון כעסתי וצעקתי על המנהלת", העיד שהארבני. "בשלב מסוים הגיע מולי מאבטח גבוה, אחז את שתי ידיי ואמר לי: 'תירגע'.. המאבטח נתן לי מכה, תוך כדי אחיזת הידיים".

לאחר המקרה שהארבני סבל לטענתו מכאבים, והתברר כי הוא סובל משבר בידו. שהארבני פנה לטיפול רפואי והגיש לביטוח הלאומי תביעה לקבלת דמי פגיעה עקב האירוע.

אמצעי ייצור

בדצמבר 2009 דחה המוסד לביטוח לאומי את התביעה, בנימוק כי הפנייה לתיקון הטלפון הנייד בחברת סלקום לא הייתה פעולה שקשורה לעבודה.

שהארבני עירער על ההחלטה לבית הדין האזורי לעבודה, באמצעות עו"ד אלון לוריה מטעמו של האגף לסיוע משפטי מחוז תל-אביב-מרכז.

השופט איטח קבע בהחלטתו לקבל את התביעה של שהארבני כי "מכשיר הטלפון הוא חלק מ'אמצעי הייצור' של העסק, וכמובן שהטיפול בהם הוא חלק אינטגרלי ביצוע העבודה ואינו שונה, למשל, מפנייה למשרדי מס הכנסה כדי להסדיר עניינים בקשר לעסק".

עוד ציין השופט איטח כי העובדה שהטלפון שימש את התובע גם מחוץ לשעות העבודה וגם לצרכים פרטיים "אינה מעלה ואינה מורידה, שכן עיקר השימוש בטלפון הנייד היה לצרכי עבודה".