מים מניבים

תאגידי המים בישראל הוקמו במטרה לנתב את תשלומי המים של האזרחים לטובת השקעות בתשתיות מים וביוב בערי ישראל, ובכך למנוע מצב שהעיריות ישתמשו בכסף זה לטובת צרכים אחרים שלהם.

אך מסתבר שבמספר ערים, בינהם ראשון לציון  מצאו דרך להשתמש  במיליארדי השקלים של התושבים לטובת צרכים אחרים, זאת באמצעות הלוואה שהתאגידים לקחו והעבירו אותה כדיווידנד לרשויות המקומית ששולטות בהם. הריבית על ההלוואה גולמה בתעריפי המים שבהם חויבו תושבי הרשות.

תאגידי המים יכולים למחזר את ההלוואה ללא הגבלה, והם עושים זאת. כך, התושבים מפסידים פעמיים: פעם אחת כשתשלומי המים שלהם לא מועברים לשיפוץ תשתיות מים חיוניות אלא משמשים לכיסוי גירעונות של הרשות המקומית; ופעם שנייה כשתעריף המים שלהם עולה בעקבות ההלוואות שתאגיד המים נאלץ לקחת על עצמו.

העובדה שהתאגידים יכולים ליטול הלוואות שלא לצורכי השקעה נוצלה  ע"י הרשויות המקומיות לגריפת סכומים משמעותיים.

עיריית ראשון לציון משכה 230 מיליון שקל

מסתבר היום שתאגידי המים חילקו לרשויות המקומיות שמחזיקות בהם דיווידנדים בסך 762 מיליון שקל. מתוך סכום זה, 600 מיליון שקל הועברו משישה תאגידים בלבד כשתאגיד המים מניב ראשון הוא העביר את הסכום הגבוה ביותר מכולם -  יותר מ–230 מיליון שקל לעיריית ראשון לציון.

מי נתניה העביר לעירייה שלו - 138 מיליון שקל; תאגיד עין נטפים (אילת) -  72 מיליון שקל; תאגיד המים מיתב (פתח תקוה וסביבתה) העביר למועצות המקומיות הרלוונטיות 64 מיליון שקל; תאגיד מי ציונה (נס ציונה והסביבה) העביר דיווידנדים בסך 37.3 מיליון שקל; ותאגיד מי הרצליה העביר לעיריית הרצליה דיווידנדים בסך 56.7 מיליון שקל.

הדו"ח של רשות המים חושף כי חלק מתאגידי המים רושמים רווחים של 20%–25% על המחזור השנתי, ואף יותר — אך לא מפרט באילו תאגידים מדובר. לפי הדו"ח, זוהי "רווחיות שאין לה אח ורע בתחום התשתיות המפוקחות".

היקף הלוואות התאגידים בסוף 2017 עמד על 3.44 מיליארד שקל. רשות המים משקללת בתעריף המים לצרכנים ריבית של 4% על ההלוואות (או 5% בתאגידים הפועלים בישובים ברמה כלכלית חברתית חלשה). המשמעות היא שהציבור משלם ריבית של לפחות 136 מיליון שקל על הלוואות, שחלקן משמש צינור להעברת כספים לרשות המקומית.

עוד מתברר כי ב–17 תאגידי מים אין כמעט קשר בין גובה ההלוואה שמימונה מוטל על הציבור למצב הכלכלי האיתן של התאגיד שנטל אותה.

הרפורמה הניבה גם שיפור גביה באמצעות התאגידים לעומת הרשויות המקומיות. עם הקמתם של התאגידים בוטלו פטורים לגופים הקשורים לעירייה ולפרטיים. השיפור בגבייה הביא לחיסכון של 40 מיליון שקל בשנה למשק המים.

בנספח לדו"ח מצוין כי בהחזרת פעילות המים לרשויות המקומיות יש פוטנציאל לנזק רב למשק המים. יתרונות הרפורמה ייעלמו, מה שיוביל לעלייה בעלויות הפעלת משק המים ב–235 מיליון שקל לעומת מצב של כ–30 תאגידי מים. נזק של 528 מיליון שקל צפוי מול הפעלה עתידית של משק המים על ידי 13 תאגידי מים. בנוסף יידרשו המועצות המקומיות והתאגידים להחזיר למדינה את מענקי התיאגוד ב–3 מיליארד שקל לפחות. איחוד ל–15 תאגידים עשוי להוזיל את תעריף המים ב–2.75%.