תרמיל חיי - מאיר ניצן (ביקורת על הספר)

תרמיל חיי - מאיר ניצן (ספר אוטוביוגרפי). סיקרן אותי האיש הזה, מאיר ניצן, שאיבד לפני שנתיים ימים במפתיע את עולמו (הפוליטי) והודח מתפקידו כראש עיריית ראשון-לציון בבחירות 2008, אחרי חצי יובל שנים מוצלחות בתפקיד

חצי תרמיל

סיקרן אותי האיש הזה, מאיר ניצן, שאיבד לפני שנתיים ימים במפתיע את עולמו (הפוליטי) והודח מתפקידו כראש עיריית ראשון-לציון בבחירות 2008, אחרי חצי יובל שנים מוצלחות בתפקיד. אני עצמי כותב בימים אלו ספר שמתקשר גם לעיר ראשון לציון ולכן בין היתר קיוויתי ללמוד עליו קצת בהקשר זה. תקציר ספרו של ניצן כמופיע על כריכתו האחורית, שורתו הראשונה, רומזת לכאורה על הצפוי:  " מאיר ניצן, ראש העיר המיתולוגי של ראשון לציון ומי שכיהן בתפקיד זה במשך עשרים וחמש שנה, לשעבר קצין בכיר בצה"ל, אינו רואה את עצמו ככותב מקצועי, ודאי שלא סופר. ספרו זה, כשמו כן הוא: כמוהו כתרמיל שנשא המחבר על שכמו לאורך חייו ואסף בתוכו זכרונות, עשייה מרובה ואנקדוטות, הכרת טובה, תקוות וגם אכזבות, ובעיקר תובנות ייחודיות לו".

זה בהחלט מאותת שהיו לי את כל הסיבות לסבור לתומי שבספר יהיה הרבה ראשון-לציון.

ציפיות אמנם יש רק בכריות, אבל נכון, ציפיתי. ציפיתי לקרא כיצד חש מאיר ניצן ביום שבו פוליטיקאי בינוני הצליח להדיחו בבושת פנים מתפקיד ראש העיר החזק ביותר אולי בארץ עד אז,  ציפיתי לקרא את דעתו על מחליפו, קיוויתי לקרא סוף סוף את הגרסה שלו על האשמות שהופנו כנגדו בדבר הטרדות מיניות קשות של מזכירתו האישית במשך שנים, אליזבת פרנק שמה, (פרשה  שלא הניבה כל כתב אישום נגד ניצן), ציפיתי לקרא את גרסתו על פרשת איקאה הדרמטית שבה הופנו נגדו האשמות ציבוריות  קשות ,  אולי לקרא את תגובתו על כתב האישום שהוגש כנגד בתו הבכורה, שהייתה בכירה במשרד הבריאות, בפרשת רמדיה הדרמטית, לקרא את תגובתו לכינויים מכינויים שונים שדבקו בו בגלל שקרא לתיאטרון העירוני בעיר על שמו עוד בחייו,  ועוד פרשות כמלוא הטנא שבהן שורבב שמו בהקשרים חיוביים ואף לא חיוביים ושהסעירו את העיר הרביעית בגודלה בחצי היובל האחרון.

אם הייתי משלם על הספר במיטב כספי את מחירו, 88 שקלים, הייתי שב לחנות ובנימוס פאסיב- אגרסיב  מבקש להשיב את הספר כי לא לזה התכוונתי. תרמיל חייו של מאיר ניצן, כפי שמובטח משם הספר ניתן רק בחציו. הוא אינו כולל חצי יובל דרמטי מחייו של הבן-אדם ושל העיר שלו. מאיר ניצן מדלג על תקופת היותו ראש עיריית ראשון לציון כאילו הייתה קליפת בננה על שביל.

ההתחלה דווקא מבטיחה. הוא פותח  בסיפור מתקופת היותו ראש העיר ובגזר דין איזוטרי למדיי שמצאו בשנות ה- 90 אשם באי סדרים כלשהם בעיריית ראשון לציון. ניצן סבר שהוא חף מכל פשע, ואחרי שהורשע תכנן להתפטר מהעירייה, למכור את דירתו ולרדת עם רעייתו מן הארץ לבלי  שוב. אקט שמסביר משהו על אופיו. לדבריו יצחק רבין  המנוח היה זה ששכנעו בסוף לא לעשות זאת, להבליג,  ולהמשיך בתפקיד.  אז בפרק הראשון הוא בא חשבון עם השופט ובית המשפט ומתנגדיו אבל מעבר לזה כמעט ולא יגע יותר בעיריית ראשון לציון. חבל. אני יכול להבין שהדברים עדיין טריים ורגישים ומן הסתם עומדים ותלויים (כמו שאומרים המשפטנים), אך מצד שני פשוטים הדברים וחיים, (כמו שאומרת המשוררת) ומותר  ומותר בם לנגוע.והם אלו שעושים ספר טוב.  הוא לא נגע בהם  וחבל.

בהמשך  סיפר אנקדוטה שבהחלט הצחיקה וגם קצת ריגשה על לילה אחד עם ראש העיר התאומה של ראשון, מינסטר מגרמניה, שדווקא הוא הגיע  לביקור הזדהות עם ראשון לציון במלחמת המפרץ הראשונה והוזמן ללון בביתו הפרטי של ניצן. ניצן והאורח קבעו שאם תהייה בלילה אזעקה האורח  ירכיב על פניו מסכת גז, ויעלה מיד לחדר השינה של ניצן ורעייתו שהיה  החדר האטום של הבית.  ב- 3 בלילה אכן הייתה אזעקה. האורח התעורר בבהלה, לבש מטעמי נימוס, את מעיל הגשם שלו על הפיג'מה כמעיין חלוק, הרכיב את מסכת הגז  על פרצופו, ואץ רץ לחדר השינה של מאיר ונעמי ניצן. השניים לא התעוררו  מהאזעקה והמשיכו לנום שנת ישרים. האורח ניסה לאטום את החדר, הדליק את האור ואז אשתו של ניצן הקיצה משנתה. היא מתעוררת ומוצאת  בחדר השינה אדם זר עם מסכת גז על פניו ומעיל גשם שחור. היא החלה לצעוק. האורח נבהל  וגם החל לצעוק, ואז ניצן התעורר והחל אף הוא לצעוק.  ואז הוא תפס  מה קורה ופרץ בצחוק אדיר. גם האורח. סקאדים נפלו על ישראל ואלו מתגלגלים מצחוק.  בהחלט סיפור מצחיק (ודי היחידי בספר).

מעבר לכך הספר עוסק בילדותו ונעוריו, עוסק רבות בקריירה הצבאית שלו כקצין חימוש ואפסנאות מוכשר בצה"ל, ועוסק המון בהיסטוריה של עם ישראל והציוניות משל היה כותבו היסטוריון, אך לא היא.  היו לו חיים מעניינים ומלאים לניצן. הבן-אדם ידע במקרים רבים לראות את הנולד.  היכן שהוא לא ראה הוא לא סיפר. כך למשל, יכול להיות שכשהחל לכתוב את הספר לפני כארבע חמש שנים -  אחרי שאריק שרון עימו היו לו במשך השנים יחסי שנאה-אהבה,  הזמינו להצטרף למפלגת קדימה ואחר כך אף הוא מונה ליו"ר קדימה -  ראה עצמו בחזונו ששנת 2010 תמצא אותו בתפקיד יו"ר הכנסת או שמא נשיא המדינה, או אולי  יו"ר הסוכנות או קק"ל. 

הבן-אדם אכן ציוני למהדרין (אבל אם פוגעים בו מוכן לעזוב את הכול ולברוח מכאן) . אם זה אכן היה מתרחש  אז אני יכול להבין את הצורך שלו בכתיבת ספר קצת פומפוזי, חוצב להבות,  שמתכתב רבות עם ההיסטוריה של מדינת ישראל והתנועה הציונית וחזונה., אבל זה לא התרחש ומאיר ניצן  הוא כיום בעיקר ראש עיריית ראשון לציון בדימוס.

אני חשתי פספוס ואכזבה אישית מהספר בגלל שהרגשתי שנתנו לי רק חצי מנה או שמא רק רבע. ביטאתי זאת למו"ל והוא ענה לי שמאיר ניצן הבטיח שהספר הבא יוקדש כולו לראשון-לציון. האם לעצור את הנשימה בהתחשב בעובדה שהבן אדם מתקרב לשנתו ה- 80?

שורה תחתונה:  אם אינכם בני משפחתו או חבריו הקרובים של מאיר ניצן ומחויבים טקטית להחזיק את הספר בסלון למקרה שיבוא לבקר, אז  אפשר לוותר.

(שם הספר: תרמיל חיי ,מאת: מאיר ניצן- הוצאת סער. מס' עמודים: 350)

אשמח לתגובות....יוסי ריבלין

*יוסי ריבלין כתב את הספר 42.2 סיפורים קצרים ומסלולים ארוכים על ריצה ואהבה. בהוצאת קוראים.

# הסקירה הועלתה באתר "נוריתה".